מחלת גבהים אמיתית כמעט לא מתרחשת בהרי הטטרה בצד הפולני. הפסגה הגבוהה ביותר בפולין, ריסי, עומדת על 2,499 מטר, ופסגת הרכבל בקספרובי ורך על 1,987 מטר - שתיהן מתחת לסף של כ-2,500 מטר שבו תסמינים מתחילים להופיע אצל רוב האנשים. מי שמרגיש רע שם סובל כמעט תמיד מקור, התייבשות, עלייה מהירה מדי או מאמץ, ולא ממחסור בחמצן.

וזו בדיוק הסיבה שהשאלה חוזרת שוב ושוב: אנשים עולים ברכבל, מגיעים למרפסת התצפית, ותוך רבע שעה מרגישים כאב ראש עמום, בחילה קלה או סחרחורת. ההרגשה אמיתית לגמרי. הפרשנות היא זו שבדרך כלל שגויה. הגוף מגיב לשילוב של עלייה של כמעט אלף מטר בכמה דקות, לרוח שנושבת בפסגה גם ביום יפה, לטמפרטורה שנמוכה בכמה מעלות טובות מזו שבעיר, ולעובדה שרוב האנשים לא שתו כלום מאז הבוקר.

ההבחנה הזו חשובה כי היא משנה את מה שעושים. מי שחושב שהוא סובל ממחלת גבהים נוטה לחכות ולראות. מי שמבין שמדובר בהתייבשות, בקור או בעלייה מהירה יודע לרדת, לשתות ולנוח - ולרוב חוזר להרגיש טוב תוך זמן קצר. מה שכתוב כאן הוא מידע כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ רפואי אישי.

הגבהים האמיתיים של הרי הטטרה - והמספר שמסביר הכל

כדי להבין למה הדאגה מוגזמת ברוב המקרים, צריך פשוט להסתכל על המספרים. הרי הטטרה הם רכס גבוה ודרמטי, אבל בסולם העולמי הם רכס בינוני-נמוך. הם נראים גבוה בהרבה ממה שהם, כי הם עולים בחדות מעל עמק שנמצא בעצמו בגובה סביר, והמעבר מיער אורנים לסלע חשוף קורה מהר מאוד.

המספרים שכדאי לזכור

העיר זקופנה עצמה יושבת בערך בין 800 ל-1,000 מטר, תלוי באיזו שכונה. פסגת גובלובקה (Gubalowka), שאליה עולה הרכבל הקצר מהעיר, נמצאת בכ-1,126 מטר - כלומר פחות ממאתיים מטר מעל בית המלון הממוצע. מורסקיה אוקו (Morskie Oko), האגם המפורסם ביותר בטטרה, נמצא בכ-1,395 מטר. קספרובי ורך, נקודת הגובה הנגישה ביותר בפולין, עומדת על 1,987 מטר. וריסי, הפסגה הגבוהה בגבול הפולני, על 2,499 מטר.

למה 2,500 מטר הוא המספר הקובע

הספרות הרפואית המקובלת מדברת על גובה של סביב 2,400 עד 2,500 מטר כנקודה שבה מתחילים להופיע תסמינים של מחלת גבהים חריפה אצל חלק מהאנשים, ורק לאחר שהות של כמה שעות ומעלה. מתחת לגובה הזה, לחץ החמצן החלקי עדיין גבוה מספיק כדי שגוף בריא יתמודד בלי קושי משמעותי. ברמת 2,000 מטר, בערך הגובה של פסגת הרכבל, לחץ החמצן החלקי עומד על בערך שמונים אחוז מזה שבגובה פני הים - ירידה שהגוף מפצה עליה כמעט מיידית בנשימה מעט מהירה יותר ובדופק מעט גבוה יותר.

מה זה אומר בפועל

זה אומר שאדם בריא שעולה לקספרובי ורך לשעה או שעתיים לא נמצא בטריטוריה שבה מחלת גבהים היא ההסבר הסביר. זה לא אומר שהוא לא ירגיש כלום - זה אומר שהסיבה נמצאת במקום אחר. מי שרוצה להבין איך המסלולים באזור מדורגים ומה נחשב מאמץ ממשי בהרי הטטרה יכול לעבור על דרגות הקושי של המסלולים בהרי הטטרה לפני שמתכננים יום שלם בגובה.

אז למה כל כך הרבה אנשים מרגישים רע בקספרובי ורך

התלונות אמיתיות והן חוזרות אצל מטיילים מכל העולם. ההסבר מורכב מכמה גורמים שמצטברים, ורובם אינם קשורים לחמצן בכלל.

העלייה המהירה בלי שום הסתגלות

הרכבל מתחנת קוז'ניצה (Kuznice), בגובה של בערך אלף מטר, מעלה אתכם קרוב לאלף מטר נוספים בתוך זמן קצר מאוד, עם החלפה בתחנת הביניים. זה שינוי חד מאוד עבור מערכת שרגילה לגובה פני הים בישראל. הגוף מסתגל תוך דקות, אבל בדקות הראשונות אנשים רגישים מדווחים על לחץ באוזניים, סחרחורת קלה או תחושת ערפול. זה קורה גם ברכבלים באלפים בגבהים דומים, וזה כמעט תמיד חולף. אם בכל זאת מתכננים את היום סביב רכבל קספרובי ורך והפעילויות הנלוות באזור, כדאי לשריין את הכרטיס מראש - הכמות היומית מוגבלת בהסכם עם הפארק הלאומי והמלאי נגמר בעונה.

קור, רוח והפרש טמפרטורות שאף אחד לא מתמחר

הכלל הפיזיקלי פשוט: הטמפרטורה יורדת בערך בשש מעלות על כל אלף מטר. אם בעיר יש עשרים ושתיים מעלות נעימות, בפסגה יהיו סביב חמש עשרה - ואז מוסיפים רוח שנושבת שם כמעט תמיד, ומקבלים תחושה של הרבה פחות. מטיילים מדווחים שוב ושוב על אותו מחזה: אנשים יוצאים מהקרון בחולצה קצרה ובכפכפים, עומדים עשר דקות ברוח, ומרגישים רע. הצמרמורת, כאב הראש והבחילה הקלה שמגיעים אחרי חשיפה כזו נראים בדיוק כמו מחלת גבהים, אבל הם תגובה לקור.

התייבשות, ארוחה כבדה ואלכוהול

זה כנראה הגורם הנפוץ ביותר. באוויר ההררי היבש והקריר מאבדים נוזלים בלי להזיע באופן מורגש, ורוב האנשים פשוט לא שותים. מוסיפים לזה בוקר שהתחיל בקפה בלבד, או להפך - ארוחה כבדה של מאכלי הרים שומניים ואלכוהול מקומי לפני העלייה - והתוצאה כמעט מובטחת. כאב ראש והרגשה כללית רעה בהרים הם ברוב המוחלט של המקרים חוסר נוזלים, לא חוסר חמצן.

חרדת גבהים, שלא תמיד מזהים בשמה

נקודה שכמעט לא מדברים עליה: מרפסת התצפית בפסגה נמצאת מעל צניחה תלולה, והקרון עצמו נע גבוה מעל העמק. אצל אנשים עם רגישות לגבהים זה מייצר תגובה גופנית ממשית - דופק מהיר, נשימה שטחית, סחרחורת ובחילה. מבחוץ זה נראה זהה לחלוטין למחלת גבהים. ההבדל המעשי הוא שהתסמינים נעלמים כמעט מיד ברגע שמתרחקים מהקצה או נכנסים פנימה.

התסמינים - ואיך מבדילים בינם לבין התייבשות פשוטה

גם אם הסיכוי למחלת גבהים באזור נמוך, כדאי להכיר את התסמינים, ולו כדי לדעת מתי להפסיק לנחש ולפנות לעזרה.

איך נראית מחלת גבהים קלה

התמונה הקלאסית היא כאב ראש שמופיע כמה שעות אחרי העלייה לגובה, ומצטרפים אליו לפחות עוד תסמין אחד: בחילה או חוסר תיאבון, עייפות חריגה שלא מתאימה למאמץ שנעשה, סחרחורת, וקושי להירדם. קוצר נשימה במאמץ הוא נורמלי בגובה - קוצר נשימה במנוחה כבר לא, והוא סימן שמחייב ירידה מיידית ופנייה לעזרה רפואית.

ההבדלים המעשיים

• כאב ראש שחולף אחרי חצי ליטר מים ומנוחה של עשרים דקות היה כמעט בוודאות התייבשות.
• בחילה שמופיעה תוך דקות מהיציאה מהרכבל וחולפת כשנכנסים למבנה מוגן היא בדרך כלל קור, רוח או חרדת גבהים.
• חולשה שמגיעה אחרי שעות של הליכה בשמש ומשתפרת מיד אחרי אכילה היא ירידה ברמת הסוכר, לא הגובה.
• תסמינים שמחמירים למרות מנוחה, שתייה וחימום - זו כבר לא אבחנה שעושים לבד בהר.

מה עושים בשטח

שלושת הצעדים הראשונים זהים כמעט תמיד: יורדים, שותים, נחים. ירידה של אפילו כמה מאות מטרים משנה את התמונה כשמדובר בגובה, וירידה למקום מוגן מרוח משנה אותה כשמדובר בקור. שותים מים באיטיות, אוכלים משהו קל, ומחכים. הכלל הפשוט שכדאי לזכור הוא שאם התסמינים לא חולפים בירידה, זו כבר לא בעיית גובה - ואז פונים לרופא ולא ממשיכים לטייל. אין שום סיבה לנסות לצאת ידי חובה של יום בהרים כשמישהו מהחבורה מרגיש רע.

למה זה חשוב שבעתיים בטטרה

כי במקרים רבים ההרגשה הרעה אינה קשורה לגובה אלא לתנאים. מזג האוויר ברכס משתנה במהירות מפתיעה, וסופת ברקים או ערפל יכולים להפוך מסלול נעים לסיוט בתוך שעה. לפני יציאה כדאי להסתכל על המצלמות בשידור חי בזקופנה ובהרי הטטרה ולבדוק מה קורה בפועל בפסגה, ולא רק מה כתוב בתחזית.

הצד הסלובקי, שבו הגובה כבר באמת נכנס למשחק

הרי הטטרה חוצים את הגבול, והצד הסלובקי גבוה יותר. זו נקודה מהותית שנעלמת מהרבה תכנונים, במיוחד אצל מי שמשלב את זקופנה עם קפיצה לצד השני.

ההבדל בגובה בין שני הצדדים

הפסגה הגבוהה בכל רכס הטטרה, גרלכובסקי שטיט, נמצאת בסלובקיה ועומדת על 2,655 מטר - ואליה אין רכבל. אבל יש פסגה סלובקית אחת שאליה כן אפשר להגיע בכבל, לומניצקי שטיט, בגובה 2,634 מטר. וזה כבר מספר אחר לגמרי: הוא נמצא מעל הסף המקובל של 2,500 מטר, והעלייה אליו מהירה מאוד.

למה שם התמונה משתנה

בלומניצקי שטיט מדווחים מבקרים על תסמינים בשכיחות גבוהה בהרבה מזו שבצד הפולני, וזה הגיוני לחלוטין - מדובר במעל שש מאות מטר יותר מקספרובי ורך, בעלייה שנעשית בשני שלבי רכבל בלי שום הסתגלות ביניים. מפעילי הרכבל שם מגבילים את משך השהות בפסגה ואת מספר המבקרים בכל חלון זמן, וזו לא גחמה ארגונית אלא החלטה שקשורה גם לגובה ולתנאים. מי שמרגיש רע שם צריך לקחת את זה יותר ברצינות מאשר בצד הפולני.

ההשלכה על תכנון הטיול

אם מתכננים יום בצד הפולני ויום בצד הסלובקי, כדאי לסדר אותם לפי גובה: קודם הצד הפולני הנמוך יותר, ורק אחר כך הפסגה הסלובקית הגבוהה. לוגיקה פשוטה של הדרגתיות, בלי שום צורך בהסתגלות פורמלית. אנשים עם רקע לבבי או ריאתי צריכים להתייחס לפסגה הסלובקית אחרת לגמרי מאשר לפולנית, ולהתייעץ על כך ספציפית עם הרופא המטפל.

מי צריך להיזהר יותר, ולמי חובה לשאול רופא לפני הנסיעה

גם כשמדובר בגבהים צנועים יחסית, יש קבוצות שעבורן השילוב של גובה, קור ומאמץ מחייב זהירות אחרת. חשוב להדגיש: המידע כאן כללי, וההחלטה נעשית מול רופא שמכיר את התיק הרפואי - לא על סמך מה שכתוב פה.

מי נמצא בקבוצה שדורשת התייעצות

• אנשים עם מחלות לב, ובמיוחד מחלת לב איסכמית, אי ספיקת לב או הפרעות קצב.
• אנשים עם מחלות ריאה כרוניות, אסתמה לא מאוזנת או שימוש קבוע בחמצן.
• נשים בהיריון, שלגביהן ההמלצות משתנות לפי שלב ההיריון ולפי מצב רפואי נלווה.
• ילדים קטנים מאוד, שמתקשים לתאר את מה שהם מרגישים ומאבדים חום גוף מהר יותר ממבוגרים.
• מבוגרים מאוד, ובמיוחד כאלה עם ניידות מוגבלת או תרופות שמשפיעות על לחץ דם ונוזלים.
• מי שעבר לאחרונה ניתוח, אירוע לבבי או אשפוז מכל סוג.

מה כדאי לברר מול הרופא

השאלות המעשיות הן די ממוקדות: האם יש מגבלה על עלייה לגובה של כאלפיים מטר, האם התרופות הקבועות דורשות התאמה, מה לעשות אם מופיעים תסמינים, ומתי לוותר. שווה גם לוודא שהביטוח הרפואי לחו"ל מכסה פעילות בהרים - לא כל פוליסה עושה זאת כברירת מחדל, ובאזור הררי זו הבדיקה שאסור לדלג עליה.

אלטרנטיבות טובות לגובה

מי שמחליט לוותר על הפסגה לא מפסיד את הטיול. באזור יש שפע של מסלולים בגובה נמוך ובעומס מאמץ קטן, ורבים מהם יפים לא פחות מהפסגה. אפשר לעבור על מסלולי ההליכה הקלים ליד זקופנה ולבנות יום מלא שכולו מתחת לגובה שמעורר שאלות. חלופה נוספת ופופולרית מאוד היא לרדת דווקא כלפי מטה - המרחצאות התרמיים באזור, כמו אלה שבחוחולוב (Chocholow) ובבוקובינה טטז'נסקה, נמצאים בגובה נמוך ומתאימים כמעט לכולם.

מה שבאמת משנה - ההרגלים שמונעים את רוב המקרים

אחרי שמורידים מהשולחן את הפחד ממחלת גבהים, נשארת רשימה קצרה של הרגלים שבאמת עושים את ההבדל בין יום מוצלח בהרים ליום שנגמר מוקדם.

קצב, ולא כוח

הכלל הבסיסי בכל טיול הררי הוא ללכת בקצב שמאפשר לנהל שיחה. מי שמתנשף עד כדי כך שהוא לא יכול לדבר משפט שלם - הולך מהר מדי, ולא משנה כמה הוא בכושר. בעלייה מהרכבל אל שביל הרכס, או בטיפוס התלול מהאגם הגדול אל האגם השחור שמעליו, הקצב הוא שקובע איך ירגישו בעוד שעה.

שתייה לאורך היום, לא בסוף

הטעות הנפוצה היא לשתות רק כשצמאים. בהרים הצמא מגיע מאוחר. עדיף לשתות מעט וקבוע לאורך כל היום, ולא ליטר בבת אחת בסוף המסלול. שתי בקבוקי מים לאדם ליום הליכה זה מינימום סביר, יותר בקיץ.

ארוחה קלה לפני העלייה

מטיילים מדווחים שוב ושוב שהשילוב של ארוחת בוקר כבדה של מאכלי הרים שומניים ואחריה עלייה מהירה ברכבל הוא מתכון לבחילה. עדיף משהו קל לפני, ואת הארוחה הגדולה לשמור לערב. אלכוהול לפני עלייה לגובה הוא רעיון גרוע בכל מקרה - הוא מייבש ומטשטש בדיוק את התסמינים שרוצים לזהות.

לא לטפס ביום הנחיתה

זו כנראה העצה המעשית ביותר לישראלים. הרצף הרגיל של טיסה לקרקוב, נסיעה של כשעתיים דרומה, וניסיון לדחוס את הרכבל באותו יום, מייצר עייפות מצטברת שאין לה שום קשר לגובה - אבל מרגישה בדיוק כמוה. יום ראשון בעיר, לילה של שינה, ורק אז הפסגה. מי שמגיע בהעברה מאורגנת מקרקוב יכול פשוט לפצל את היום הזה לשניים ולהרוויח טיול טוב בהרבה.

שכבות, תמיד

גם ביום קיץ בהיר, בפסגה יהיה קריר ורוחני. שכבה חמה וברדס דקיק ששוקלים כלום בתיק הם ההבדל בין שהות נעימה בפסגה לבין ירידה מהירה בגלל צמרמורת. מטיילים ותיקים באזור אומרים שאת הרוח בפסגה קשה להעריך מלמטה, כי בעיר לרוב אין רוח בכלל.

כשזו כבר לא הרגשה רעה אלא מצב חירום בהרים

הרי הטטרה הם סביבה הררית אמיתית, ומדי שנה נהרגים בהם אנשים. רוב המקרים אינם קשורים לגובה אלא למזג אוויר, להחלקה, לציוד לא מתאים ולהערכת חסר של המסלול. ישראלים נוטים במיוחד לזלזל במזג אוויר הררי, פשוט כי אין לנו התנסות איתו.

מספרי החירום שחייבים להיות בטלפון

ארגון החילוץ ההררי הפולני, טופר, פועל באזור מאז 1909 והוא הכתובת לכל אירוע בהרים. מספרי החירום הם 601 100 300 ו-985, ובנוסף אפשר להשתמש במספר החירום האירופי 112. לצד זה קיימת אפליקציית חירום ייעודית שמשדרת את המיקום המדויק לחוליית החילוץ, וכדאי להתקין אותה לפני היציאה. מומלץ לעבור על האפליקציות המומלצות לטיול בזקופנה ובהרי הטטרה ולהתקין הכל בבית, כשעדיין יש אינטרנט נוח.

מה שמסוכן באמת באזור

• מזג האוויר משתנה בתוך שעה. ערפל, ברקים או גשם קר על רכס חשוף הם הסכנה המרכזית בקיץ.
• בחורף יש סכנת מפולות ממשית. חובה לבדוק את דיווח המפולות היומי לפני כל יציאה, בלי יוצא מן הכלל.
• שבילים מקפיאים גם באביב ובסתיו. בלי קרמפונים או שרשראות לנעליים, קטע קרח קצר הופך לנפילה.
• חלק מהשבילים נסגרים בעונות מסוימות, וסגירה היא הוראה מחייבת ולא המלצה. שווה לבדוק מראש אילו מסלולים סגורים בחורף בהרי הטטרה.
• הכניסה לשבילי הפארק הלאומי טטרה, שהוקם ב-1954, כרוכה בתשלום אגרה בנקודות הכניסה.

המסלולים שאסור לקחת בקלות

אורלה פרץ', רכס הגיוונט עם השרשראות, והטיפוס לריסי - שלושתם מסלולים תובעניים עם היסטוריה אמיתית של נפגעים. הם אינם מתאימים למתחילים, למשפחות עם ילדים או למי שאין לו ניסיון בשטח הררי חשוף. מי שרוצה גובה בלי סיכון גבוה ימצא אותו ברכבל, לא ברכס. הדרך אל מורסקיה אוקו, לעומת זאת, היא כביש אספלט של כתשעה קילומטרים לכל כיוון - לא מסוכנת, אבל ארוכה בהרבה ממה שאנשים מדמיינים, ושם מגיעות רוב תלונות התשישות באזור.

איך בונים את סדר הימים כך שהגוף לא ייתפס לא מוכן

התכנון הנכון פותר את רוב הבעיות מראש, והוא לא דורש שום ידע מיוחד - רק סדר הגיוני.

סדר עולה, לא אקראי

הרעיון פשוט: מתחילים נמוך ועולים בהדרגה לאורך הימים. יום ראשון בעיר עצמה, סביב רחוב קרופובקי (Krupowki) ובשכונות העץ, בגובה של פחות מאלף מטר. יום שני לגובה בינוני - רכבל גובלובקה או מסלול קל באזור. רק ביום השלישי הפסגה. זו לא הסתגלות רפואית - זה פשוט לא להעמיס הכל על היום הראשון.

למה שווה לצאת מוקדם

מטיילים באזור מדווחים בעקביות על שתי תופעות: הענן מתיישב על הפסגה לרוב לקראת הצהריים, והתור בתחנת קוז'ניצה בעונה הופך לבלתי אפשרי מאמצע הבוקר. יציאה מוקדמת פותרת את שתיהן, ובנוסף מאפשרת לרדת לפני שהעייפות מצטברת. מי שמזמין מראש חוסך את החלק הגרוע ביותר של היום.

יום מורסקיה אוקו - התכנון שהכי טועים בו

זהו היום שגורם לרוב התשישות באזור, והוא כמעט תמיד מתוכנן בחסר. תשעה קילומטרים של אספלט לכל כיוון, לעיתים בשמש מלאה ובלי צל אמיתי, ואז טיפוס תלול נוסף אם רוצים לראות את האגם השחור שמעליו. מטיילים ממליצים לצאת מוקדם מאוד או להגיע לקראת אחר הצהריים, כשהאוטובוסים המאורגנים כבר יורדים והשביל מתרוקן. את היום הזה מוכרים גם כטיול יום מקרקוב, וזו טעות נפוצה - היום יוצא ארוך מדי, והתשישות מיוחסת בטעות לגובה.

לבדוק את המצב בפועל, לא רק את התחזית

שווה להתרגל לבדוק את מצב השבילים בזמן אמת לפני כל יציאה, ולא להסתמך על תכנון שנעשה בבית שבוע קודם. אפשר לראות איך עושים את זה בפירוט בבדיקת מצב המסלולים בהרי הטטרה בזמן אמת. תנאים משתנים, וההחלטה הטובה ביותר היא זו שמתקבלת בבוקר עצמו, מול מה שקורה באמת בהר.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• הסף המקובל לתסמיני מחלת גבהים הוא סביב 2,400 עד 2,500 מטר, וכל הגבהים הנגישים בצד הפולני של הטטרה נמצאים מתחתיו
• קספרובי ורך עומדת על 1,987 מטר וריסי על 2,499 מטר - שתיהן מתחת לסף, בעוד לומניצקי שטיט הסלובקית עומדת על 2,634 מטר, מעליו
• הטמפרטורה יורדת בערך בשש מעלות על כל אלף מטר, ובפסגה כמעט תמיד נושבת רוח שלא מרגישים בעיר
• שלושת הצעדים הראשונים בכל הרגשה רעה בהרים זהים: לרדת, לשתות, לנוח. אם התסמינים לא חולפים בירידה, פונים לרופא
• מספרי החירום של ארגון החילוץ ההררי טופר הם 601 100 300 ו-985, ולצידם מספר החירום האירופי 112
• כרטיסי הרכבל לקספרובי ורך מוגבלים בכמות יומית ונגמרים בעונה - הזמנה מראש היא לא מותרות

טעויות שכדאי להימנע מהן

• לפרש כל כאב ראש בפסגה כמחלת גבהים ולהמתין במקום, במקום פשוט לרדת, לשתות ולהתחמם
• לעלות לרכבל ביום הנחיתה, אחרי טיסה ונסיעה של כשעתיים מקרקוב, ואז לייחס את התשישות לגובה
• להגיע לפסגה בחולצה קצרה ביום קיץ, בלי שכבה חמה, ולגלות שהרוח בגובה 2,000 מטר עושה עבודה אחרת לגמרי
• לאכול ארוחת הרים כבדה ולשתות אלכוהול לפני העלייה - שילוב שמייצר בחילה שנראית בדיוק כמו מחלת גבהים
• לתכנן את יום מורסקיה אוקו כטיול קצר, בלי לקחת בחשבון תשעה קילומטרים של אספלט לכל כיוון
• להחליט על סמך מידע כללי במקום להתייעץ עם רופא, כשיש רקע לבבי או ריאתי, היריון או גיל מבוגר מאוד

שאלות נפוצות

האם אפשר לחטוף מחלת גבהים בזקופנה?

למעשה לא. זקופנה יושבת בגובה של כ-800 עד 1,000 מטר, הרבה מתחת לכל סף רלוונטי. גם הפסגות הנגישות באזור נמוכות מ-2,500 מטר, הגובה שממנו מתחילים תסמינים אצל חלק מהאנשים. הרגשה רעה בעיר עצמה תהיה כמעט בוודאות עייפות, התייבשות או משהו שאינו קשור לגובה בכלל.

למה אני מרגיש רע בקספרובי ורך אם הגובה שם נמוך מהסף?

בגלל שילוב של גורמים אחרים: עלייה של כמעט אלף מטר בתוך דקות ברכבל בלי שום הסתגלות, טמפרטורה נמוכה בכשש מעלות מזו שבעיר, רוח שנושבת בפסגה כמעט תמיד, התייבשות שרוב האנשים לא מודעים לה, ולעיתים חרדת גבהים. כל אלה מייצרים כאב ראש, בחילה וסחרחורת שנראים בדיוק כמו מחלת גבהים.

מה עושים אם מישהו בקבוצה מרגיש רע בפסגה?

יורדים, שותים ונחים - בסדר הזה. ירידה למקום מוגן מרוח או אל תחנת הביניים משנה את התמונה מהר מאוד. שותים מים באיטיות, אוכלים משהו קל, ומחכים. אם התסמינים אינם חולפים בירידה, או אם מופיע קוצר נשימה במנוחה, בלבול או חוסר יציבות בהליכה - מפסיקים את הטיול ופונים לעזרה רפואית.

מי צריך להתייעץ עם רופא לפני נסיעה שכוללת רכבלים גבוהים?

אנשים עם מחלות לב או ריאה, נשים בהיריון, ילדים קטנים מאוד ומבוגרים מאוד, וכן מי שעבר לאחרונה ניתוח או אשפוז. ההחלטה צריכה להתקבל מול רופא שמכיר את התיק הרפואי, ולא על סמך מידע כללי. כדאי גם לוודא שהביטוח הרפואי לחו"ל מכסה פעילות בהרים.

מה ההבדל בין הצד הפולני לצד הסלובקי מבחינת גובה?

הצד הסלובקי גבוה יותר. הפסגה הגבוהה בכל הרכס, גרלכובסקי שטיט, נמצאת בסלובקיה בגובה 2,655 מטר, ואל לומניצקי שטיט בגובה 2,634 מטר אפילו עולה רכבל. זה כבר מעל הסף המקובל, ושם תסמינים אכן מדווחים בשכיחות גבוהה יותר. אם משלבים את שני הצדדים, כדאי לעשות קודם את הפולני ורק אחר כך את הסלובקי.

האם צריך הסתגלות הדרגתית לפני עלייה לקספרובי ורך?

לא במובן הרפואי של הסתגלות לגובה, כי הגובה שם אינו מצדיק זאת. כן כדאי לסדר את הימים בעלייה הגיונית - יום בעיר, יום בגובה בינוני, ורק אז הפסגה - ולא לטפס ביום הנחיתה. זה מונע את רוב ההרגשות הרעות, שמקורן בעייפות מצטברת ולא בחמצן.