שירותים ציבוריים בזקופנה ובהרי הטטרה הם כמעט תמיד בתשלום קטן במזומן, ולרוב במטבעות זלוטי בלבד. בעיר הם מרוכזים לאורך קרופובקי, בתחנות התחבורה, במרכזי קניות, במוזיאונים ובבתי קפה. בהרים הם קיימים רק בשלוש נקודות: חניוני הכניסה לפארק, בקתות ההרים ותחנות הרכבלים. בין נקודה לנקודה, ובעיקר לאורך השבילים עצמם, אין כלום.

זה נשמע כמו פרט שולי עד הרגע שבו אתם עומדים עם ילד בן חמש בקילומטר החמישי של הכביש למורסקיה אוקו, בין יער לנחל, בלי שום מבנה באופק. הטטרה היא לא פארק עירוני עם שירותים בכל פינה אלא פארק לאומי מוגן עם עומס מבקרים אדיר, ומספר נקודות השירות בו מוגבל בכוונה. מי שיודע היכן הן נמצאות מנהל יום הליכה רגוע; מי שלא, מגלה את זה בדרך הקשה.

ההיגיון הפולני עצמו פשוט: מישהו מתחזק את המקום, ולכן גובים סכום קטן בכניסה. הפער מול ישראל הוא לא בגובה התשלום אלא באמצעי - במדינה שבה אפשר לשלם בשעון חכם בכל דוכן שוק, דווקא דלת השירותים עדיין דורשת מטבע פיזי.

איך עובדים שירותים ציבוריים בפולין - וכמה מזומן כדאי להחזיק

בפולין שירותים ציבוריים הם שירות בתשלום כמעט כברירת מחדל, בתחנות רכבת ואוטובוס, בפארקים עירוניים, בחניונים ובנקודות תיירות. זה לא סימן לקמצנות מקומית אלא מודל תחזוקה מוצהר: יש מי שמנקה, ממלא נייר וסבון ושומר על המקום, ולכן גובים סכום סמלי בכניסה. התוצאה מבחינת המטייל הישראלי היא שכמעט לעולם אין ברירה חינמית ומאורגנת, ושצריך להיערך לזה מראש.

מי גובה ואיך

שתי שיטות עיקריות פועלות זו לצד זו. הראשונה היא דלפק קטן בכניסה עם אדם שיושב מאחוריו, קופסת מטבעות ולעיתים ז'טון פלסטיק שמפעיל את הסבב. השנייה היא סבב מכני או מחסום אלקטרוני שבולע מטבע ומשחרר את הדלת. הכיתוב יהיה Toaleta או פשוט WC, ובנקודות התיירותיות תמצאו גם שילוט באנגלית ואת האותיות המוכרות למחלקת הגברים והנשים.

מטבעות מול כרטיס אשראי

פולין מתקדמת מאוד בתשלום ללא מגע, וכמעט בכל בית קפה, חנות או דוכן אפשר להעביר כרטיס או טלפון. השירותים הם היוצא מן הכלל הבולט. חלק מהמתקנים החדשים אכן מקבלים תשלום ללא מגע, אבל בזקופנה ובעיקר בהרים ההנחה הבטוחה היא הפוכה: מזומן בלבד, ובלי עודף משטר גדול. הסכומים משתנים בין מפעיל למפעיל ובין עונה לעונה, ולכן כדאי להסתכל על השלט בכניסה במקום להסתמך על מחיר שזכרתם מטיול קודם - מחיר מייצג לבדיקה במקום.

כמה להחזיק בכיס

הכלל המעשי שחוסך את רוב התסכול הוא להחזיק חופן מטבעות זלוטי בכיס נפרד משאר הארנק, ולחשב מטבע אחד לכל בן משפחה בכל נקודת עצירה. הדרך הפשוטה להשיג אותם היא לשלם במזומן על קנייה קטנה ולקבל עודף במטבעות, במקום לצאת מכספומט עם שטרות גדולים בלבד. מטיילים שמדווחים על התקלה הזו בפורומים כמעט תמיד מתארים את אותו תרחיש: כרטיס אשראי מלא, ארנק בלי מטבע אחד.

פרט אחרון ששווה זהב: בהרבה בתי קפה ומסעדות בעיר השירותים מיועדים ללקוחות בלבד, והצוות אוכף את זה בפועל. אם אתם רק עוברים, אספרסו בעמידה עולה פחות מוויכוח ופותר את העניין בכבוד. זו גם הסיבה שהמלצה נפוצה של מטיילים היא לשלב את עצירת השירותים בעצירת הקפה, ולא להתייחס אליהן כשתי משימות נפרדות.

בזקופנה עצמה - איפה באמת יש שירותים

בעיר המצב נוח בהרבה מאשר בהרים, בתנאי שיודעים לאן ללכת. זקופנה בנויה סביב ציר מרכזי אחד ומסביבו רשת רחובות קצרה, כך שכמעט מכל נקודה במרכז יש נקודת שירות במרחק הליכה של דקות ספורות.

קרופובקי והמרכז

הרחוב הראשי קרופובקי (Krupowki) הוא לב העיר: מדרחוב ארוך ובו עשרות בתי קפה, מסעדות, דוכני גבינה ומזכרות. השירותים לאורכו הם ברובם של בתי העסק, כלומר זמינים ללקוחות. בקצוות הרחוב ובסמטאות היוצאות ממנו יש גם מתקנים ציבוריים בתשלום, וכן שירותים בתוך מרכזי הקניות והגלריות המסחריות - אלה הנקודות שהכי מומלץ לזכור בחורף, כי הן מקורות ומחוממות והתור בהן זז מהר.

תחנות התחבורה

תחנת האוטובוסים המרכזית ותחנת הרכבת של זקופנה יושבות זו לצד זו במרחק הליכה קצר מקצה קרופובקי, ליד תחנת האוטובוסים. זו נקודה חשובה במיוחד כי היא פעילה שעות ארוכות, כולל מוקדם בבוקר לפני היציאה להרים ומאוחר בערב בחזרה. אם אתם עולים על אוטובוס או מיניבוס לכיוון החניונים בהרים, זו ההזדמנות האחרונה שלכם לשירותים נוחים לפני שעה או יותר של נסיעה.

מוזיאונים, אתרים ובתי קפה

מוסדות התרבות של העיר הם פתרון אמין ופחות מוכר. מוזיאון הטטרה על קרופובקי ובתי הסגנון הזקופני של סטניסלב ויטקביץ' מסוף המאה התשע עשרה, ובראשם וילה קוליבה, מציעים שירותים למבקרים עם כרטיס. זו דרך יפה לשלב עצירה טכנית עם חצי שעה של תוכן אמיתי על האזור, במיוחד ביום גשום.

לפני שעולים על הרכבל

גם התחנה התחתונה של הרכבל לגובלובקה, במרחק הליכה קצר מקרופובקי, מתפקדת כנקודת שירות טובה. אם אתם מתכננים יום שמשלב את הרכבל לגובלובקה ואטרקציות נוספות בזקופנה, כדאי לעצור שם ולא למעלה, שם התורים ארוכים יותר. כדי לאתר נקודות בזמן אמת שווה גם להתקין מראש את האפליקציות המומלצות לטיול בזקופנה ובהרי הטטרה.

בהרים - שלוש נקודות השירות היחידות שקיימות

ברגע שיוצאים מגבול העיר התמונה משתנה לחלוטין. בפארק הלאומי טטרה, שהוקם בשנת 1954, אין תשתית שירותים פרוסה לאורך השבילים. יש בדיוק שלושה סוגי מקומות שבהם תמצאו שירותים, וכל תכנון היום צריך להיבנות סביבם.

חניוני הכניסה לפארק

כל שער כניסה מרכזי לפארק פועל כמתחם קטן: חניון, קופה שגובה את דמי הכניסה, לעיתים דוכני מזון, ושירותים בתשלום נפרד. אלה הנקודות המרכזיות: פלניצה ביאלצ'נסקה בדרך למורסקיה אוקו, קוז'ניצה בתחתית הרכבל לקספרובי ורך, קירי בכניסה לעמק קושצ'ליסקה ושער הכניסה לעמק חוחולובסקה. שימו לב שדמי הכניסה לפארק ותשלום השירותים הם שני תשלומים נפרדים - פירוט מלא בעניין כרטיס הכניסה לפארק הלאומי טטרה.

בקתות ההרים

הבקתות, ה"סכרוניסקו" הפולניות, הן מוסד של ממש בטטרה: מבנים ותיקים בלב העמקים שמשמשים כמסעדה, כמקלט ממזג אוויר וכנקודת לינה. יש בהן שירותים, לרוב בתשלום קטן גם למי שאכל שם. הבקתה ליד מורסקיה אוקו היא המפורסמת, אבל אותו עיקרון תקף בבקתות שבעמק קושצ'ליסקה, בפולנה חוחולובסקה ובהאלה גונשניצובה. מטיילים ותיקים ממליצים לגשת לשירותים מיד עם ההגעה לבקתה ולא אחרי הארוחה, כי התור מתארך בדיוק בשעות הצהריים.

תחנות הרכבלים

שתי מערכות ההרמה הגדולות של האזור מספקות נקודות שירות אמינות בשני קצותיהן: הרכבל מקוז'ניצה לפסגת קספרובי ורך והרכבל לגובלובקה. שימו לב לנקודה קריטית בתכנון: מספר הכרטיסים לרכבל לקספרובי ורך מוגבל ביום, והם נמכרים עד גמר המכסה. אם לא הזמנתם מראש, אתם עלולים למצוא את עצמכם בקוז'ניצה בלי עלייה - ואז נקודת השירות היחידה שלכם באזור היא זו שבחניון. אפשר לסגור מראש סיורים ופעילויות בהרי הטטרה שכוללים את הרכבלים ולחסוך את ההימור.

הדרך למורסקיה אוקו - איפה לעצור ומתי

זו הנקודה שבה הנושא הופך מטכני לקריטי. מורסקיה אוקו הוא היעד המבוקר ביותר בהרי הטטרה, והדרך אליו היא כביש אספלט סגור לתנועה פרטית באורך של כתשעה קילומטרים לכל כיוון מחניון פלניצה ביאלצ'נסקה. זה אומר שעה וחצי עד שעתיים וחצי של הליכה בכיוון אחד, תלוי בקצב ובגילאים, ובאמצע - שום מבנה שירות.

פלניצה ביאלצ'נסקה - העצירה שאסור לוותר עליה

בחניון עצמו יש שירותים בתשלום, וזו ההזדמנות האחרונה לפני האגם. הטעות הנפוצה היא לרדת מהאוטובוס, לראות תור ולהחליט לדלג. מטיילים מדווחים באופן עקבי שהעומס בחניון גדול בדיוק בשעות הבוקר המאוחרות, כשמגיעים גלי המיניבוסים והקבוצות מקרקוב, ורגוע הרבה יותר מוקדם בבוקר. מי שיוצא מזקופנה עם אור ראשון נהנה משני דברים בבת אחת: תור קצר וכביש ריק.

הבקתה ליד האגם

בקצה העליון של הדרך, על שפת האגם, יושבת בקתת ההרים ההיסטורית. יש בה שירותים, מזון חם ומקום לשבת, והיא הנקודה השנייה והאחרונה שיש. בשעות השיא של הקיץ ובסופי שבוע העומס שם משמעותי - זו אחת התחושות שכל מי שהיה מתאר, המפגש בין נוף אלפיני עוצר נשימה לבין תור ארוך של אנשים. גם כאן, מי שניגש מיד בהגעה במקום אחרי המנוחה חוסך לעצמו רבע שעה.

הכלל שחוסך צרות: לעצור בדרך החוצה, לא בדרך חזרה

עיקרון התכנון הפשוט ביותר בטטרה הוא לעצור בכל נקודת שירות שאתם עוברים בדרך החוצה, גם אם לא ממש צריך, ולא לתכנן לעצור בה בחזרה. בדרך חזרה כולם עייפים, הילדים גוררים רגליים, והתור בדיוק בשיאו כי כל המטיילים חוזרים באותה שעה.

מי שמעדיף לקצר את החלק הזה יכול לשלב עגלה רתומה לסוסים בקטע מהדרך, פתרון פופולרי מאוד למשפחות; אפשר להזמין טיולים ועגלות סוסים למורסקיה אוקו מראש. מי שמגיע כטיול יום מקרקוב ימצא את רוב ההצעות תחת טיולי היום היוצאים מקרקוב, ובמסלולים האלה נקודות העצירה כבר מתוכננות בתוך לוח הזמנים.

בשביל עצמו - אין שירותים, וזו סביבה מוגנת

בין נקודות השירות אין דבר. לא בשבילים לעמקים, לא בעליות לפסגות ולא בקטעי הרכס. זו לא הזנחה אלא מדיניות: הטטרה היא פארק לאומי עם צפיפות מבקרים מהגבוהות באירופה, וכל מבנה נוסף בשטח פוגע בשמורה. המשמעות המעשית היא שהאחריות עוברת אליכם.

מה עושים כשאין ברירה

הכללים כאן פשוטים ומחייבים: להתרחק מהשביל ומכל מקור מים במרחק משמעותי, לא להשאיר נייר בשטח בשום מצב, ולקחת הכל בחזרה בשקית אטומה. נייר טואלט לא מתפרק בקצב שנדמה לאנשים, ובגובה ובקור הוא נשאר במקום עונות שלמות. השבילים הפופולריים בטטרה סובלים מהבעיה הזו בפועל, וזו לא הערה אסתטית אלא נזק אמיתי לשמורה. הכללים המחייבים מפורטים בכללי ההתנהגות בפארק הלאומי טטרה, ושווה לקרוא אותם לפני היציאה ולא אחריה.

בטיחות - החלק שישראלים נוטים לזלזל בו

הטטרה נראית ידידותית מהחניון, אבל זו סביבת הרים גבוהים אמיתית שבה נהרגים אנשים מדי שנה. מזג האוויר משתנה במהירות: בוקר בהיר יכול להפוך לסופת ברקים אחר הצהריים, והתחזית לזקופנה אינה התחזית לרכס. יחידת החילוץ TOPR פועלת באזור מזה למעלה ממאה שנה, ואפשר להזעיק אותה בטלפון או דרך אפליקציית החירום הייעודית; שמרו את המספרים בטלפון לפני היציאה, וזכרו שקליטה סלולרית בעמקים אינה מובטחת.

חורף זה סיפור אחר לגמרי

בחורף חלק מהשבילים נסגרים, השלג מכסה סימון, ומסלולים שבקיץ הם טיול משפחתי הופכים לדורשי ציוד. נעלי הליכה לבדן אינן מספיקות על קרח - צריך קרמפונים או שרשראות, ולעיתים גרזן קרח. חובה לבדוק את דיווח סכנת המפולות לפני כל יציאה. מסלולים כמו אורלה פרץ' או העלייה בשרשראות לגיוונט אינם מתאימים למתחילים ולמשפחות בשום עונה, ובחורף בוודאי שלא - לשניהם יש היסטוריה אמיתית של תאונות קטלניות. פירוט מלא בעניין מסלולים סגורים בחורף בהרי הטטרה.

משפחות עם ילדים - לתכנן את נקודות העצירה מראש

עבור משפחות זה הנושא שקובע אם היום יהיה כיף או מסע ייסורים. ילד בן ארבע לא מבין את המושג "עוד שעה עד הבקתה", ובהרים אין פתרונות מאולתרים. הכלל היחיד שעובד הוא לתכנן את המסלול מראש כרצף של נקודות עצירה, ולא כמרחק.

בקיץ

בקיץ הבעיה הפוכה ממה שנדמה: הילדים שותים הרבה, וזה טוב, אבל זה מייצר עצירות תכופות בדיוק במקומות שאין בהם כלום. הפתרון הוא לבחור מסלולים שמסתיימים בבקתה ולא באמצע שום מקום, ולעצור בכל שער כניסה. עמקי הטטרה, בשונה מהעליות לפסגות, בנויים כמעט תמיד עם בקתה בקצה - וזו הסיבה שהם עדיפים למשפחות. רשימת מסלולים מתאימה נמצאת במסלולי הליכה למשפחות עם ילדים בהרי הטטרה.

בחורף

בחורף הזמן בחוץ מקצר את הסבלנות של כולם, וזה נכון גם למבוגרים. קור מגביר את הצורך, ובגדים רבים ושכבות הופכים כל עצירה לעניין ארוך. תכננו ימים קצרים יותר, עם בקתה או תחנת רכבל כיעד באמצע ולא רק בסוף, ואל תסתמכו על כך שנקודה שהייתה פתוחה בקיץ פועלת גם בפברואר. חלק מהמתקנים בשטח מצמצמים שעות בעונה השקטה.

מה שווה שיהיה בתיק

אין כאן שום דבר מסובך, אבל האריזה הזו מונעת את רוב התקלות:

• חופן מטבעות זלוטי בכיס חיצוני נגיש, לא בעומק התיק
• גליל נייר טואלט קטן או חבילת ממחטות - לא בכל נקודה יש
• ג'ל אלכוהול, כי כיור עם סבון אינו מובן מאליו בבקתות
• שקית אטומה קטנה לפינוי כל פסולת בחזרה
• מגבונים לחים - לפינוי בפח בלבד, לעולם לא לאסלה בבקתת הרים

מי שנוסע עם עגלה ימצא ערך במסלולים נגישים לעגלות באזור זקופנה, שברובם נשענים בדיוק על אותם צירים רחבים שיש בקצה שלהם תשתית.

נגישות, עונתיות ומה עושים בלי מזומן

שלוש שאלות חוזרות סוגרות את התמונה: מה עם נגישות, מה קורה מחוץ לעונה, ומה עושים כשפשוט אין מטבע.

נגישות לכיסא גלגלים

בנקודות המרכזיות המצב סביר. מרכזי הקניות בזקופנה, תחנות התחבורה, מוסדות התרבות ותחנות הרכבלים הראשיות כוללים בדרך כלל תא נגיש. בחניוני הכניסה לפארק ובבקתות ההרים התמונה מעורבת: חלק מהמתקנים חדשים ומותאמים, וחלק הם מבנים ותיקים עם מדרגות וגישה צרה. אם נגישות היא תנאי, שווה לוודא מול המפעיל הספציפי לפני שמתכננים סביבו יום שלם, ולהעדיף את המתחמים בשולי העיר על פני בקתות בעומק העמקים.

שעות פתיחה ועונתיות

זו נקודה שמפילה מטיילים בעונות המעבר. השירותים בעיר פועלים בשעות מסחר רגילות, ומרכזי הקניות סוגרים בערב. בהרים המצב תלוי בעונה ובמזג האוויר: בקיץ ובעונת הסקי הכל פעיל, אבל באביב מוקדם ובסתיו מאוחר חלק מהמתקנים בשטח מצמצמים שעות או נסגרים בין העונות. הבקתות עצמן פעילות ברוב ימות השנה, וזה אחד היתרונות הגדולים שלהן. שווה לבדוק מצב עדכני במצב המסלולים בהרי הטטרה בזמן אמת לפני שיוצאים.

כשאין מטבעות

אם נתפסתם בלי מזומן, יש כמה מוצאים מעשיים. הראשון והפשוט הוא להיכנס לבית קפה, להזמין משהו קטן בכרטיס ולבקש עודף במטבעות. השני הוא מרכזי הקניות, שבהם קרוב לוודאי יש חנות שתיתן לכם עודף. השלישי, בהרים, הוא הבקתה - שם אפשר לשלם על משקה ולקבל מטבעות. מה שלא עובד הוא לחפש כספומט בהרים, כי אין שם.

הקשר לתכנון הטיול כולו

ישראלים רבים מגיעים בטיסה לקרקוב וממשיכים כשעתיים דרומה לזקופנה, ולעיתים משלבים עיר והרים באותו טיול. אפשר לבדוק טיסות לקרקוב ולתכנן משם. מי שנוסע ברכב שכור נהנה מגמישות אמיתית בנושא הזה, כי אפשר לעצור בתחנות דלק ובעיירות בדרך - השוואת מחירי רכב שכור או הזמנה דרך אופרן בעברית הן נקודת ההתחלה. בכבישי ההרים ובחורף מומלץ תמיד ביטוח מקיף וצמיגי חורף.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• שירותים ציבוריים בפולין הם כמעט תמיד בתשלום קטן, והתשלום בזקופנה ובהרים הוא במזומן - להחזיק חופן מטבעות זלוטי בכיס נגיש
• בהרי הטטרה יש שירותים רק בשלושה סוגי מקומות: חניוני הכניסה לפארק, בקתות ההרים ותחנות הרכבלים - ובין נקודה לנקודה אין כלום
• דמי הכניסה לפארק הלאומי טטרה ותשלום השירותים הם שני תשלומים נפרדים
• הכלל שחוסך את רוב הצרות: לעצור בכל נקודת שירות בדרך החוצה, גם אם לא ממש צריך, ולא לתכנן לעצור בה בדרך חזרה
• הדרך למורסקיה אוקו היא כתשעה קילומטרים לכל כיוון בלי שום נקודת שירות באמצע - החניון והבקתה שבאגם הם השניים היחידים
• בבתי קפה ומסעדות בעיר השירותים מיועדים ללקוחות בלבד, וזה נאכף בפועל

טעויות שכדאי להימנע מהן

• להגיע להרים עם כרטיס אשראי בלבד ובלי מטבעות - קופות וסבבי מטבע רבים אינם מקבלים תשלום ללא מגע
• לדלג על השירותים בחניון פלניצה ביאלצ'נסקה בגלל התור, ואז לגלות שאין שום נקודה נוספת עד האגם
• לתכנן עצירה בדרך חזרה: זו בדיוק השעה שבה כל המטיילים חוזרים והתור בשיאו
• להשאיר נייר טואלט בשטח או ליד נחל - בפארק לאומי זה נזק אמיתי ולא רק חוסר נעימות
• להניח שנקודת שירות שהייתה פתוחה בקיץ פועלת גם בעונות המעבר או בשעות הערב
• להסתמך על מחיר שנשמע מטיילים אחרים במקום להסתכל על השלט בכניסה
• לחפש כספומט בהרים - אין שם; מושכים מזומן ומפרקים אותו למטבעות עוד בעיר

שאלות נפוצות

שירותים ציבוריים בזקופנה הם בתשלום או חינם?

כמעט תמיד בתשלום סמלי, כמו ברוב פולין. התשלום נגבה בדלפק עם אדם או דרך סבב מטבע, ולרוב במזומן בלבד. השירותים בבתי קפה ומסעדות פתוחים ללקוחות, כך שהזמנה קטנה פותרת את העניין. הסכומים משתנים בין מפעיל למפעיל ובין עונה לעונה, ולכן כדאי לבדוק את השלט בכניסה במקום להסתמך על מחיר שזכרתם.

אפשר לשלם בכרטיס אשראי על שירותים בזקופנה?

לרוב לא. פולין מתקדמת מאוד בתשלום ללא מגע כמעט בכל הקשר אחר, אבל השירותים הם היוצא מן הכלל. חלק מהמתקנים החדשים מקבלים כרטיס, אך בזקופנה ובוודאי בהרים ההנחה הבטוחה היא מזומן במטבעות. אל תצפו לעודף משטר גדול.

יש שירותים לאורך הדרך למורסקיה אוקו?

לא. יש שירותים בחניון פלניצה ביאלצ'נסקה בתחילת הדרך, ויש בבקתת ההרים שעל שפת האגם בסופה. הדרך ביניהם היא כתשעה קילומטרים לכל כיוון, בלי שום מבנה שירות באמצע. זו הסיבה שכדאי לעצור בחניון גם אם לא ממש צריך.

מה עושים כשאין שירותים בשביל בהרי הטטרה?

להתרחק משמעותית מהשביל ומכל מקור מים, לא להשאיר נייר בשום מצב, ולפנות הכל בשקית אטומה בחזרה לפח בקצה המסלול. הטטרה היא פארק לאומי עם עומס מבקרים אדיר, ונייר שנשאר בשטח אינו מתפרק בקצב שנדמה לאנשים. זהו כלל מחייב, לא המלצה.

יש נגישות לכיסא גלגלים בשירותים באזור?

בנקודות המרכזיות בדרך כלל כן: מרכזי קניות בזקופנה, תחנות התחבורה, מוסדות תרבות ותחנות הרכבלים הראשיות. בחניוני הכניסה לפארק ובבקתות ההרים המצב מעורב - חלקם חדשים ומותאמים וחלקם מבנים ותיקים עם גישה מוגבלת. אם נגישות היא תנאי, כדאי לאמת מול המפעיל הספציפי מראש.

איך מתכננים יום הליכה עם ילדים סביב נקודות השירותים?

לתכנן את היום כרצף נקודות עצירה ולא כמרחק. להעדיף מסלולי עמקים שמסתיימים בבקתה על פני עליות לפסגות, לעצור בכל שער כניסה לפארק, ולגשת לשירותים מיד עם ההגעה לבקתה ולא אחרי הארוחה. בחורף לקצר את היום, כי הקור מקצר את הסבלנות ומגביר את הצורך.