נקודת הזריחה הנגישה ביותר בזקופנה היא גובלובקה - רכס בגובה כ-1,120 מטר ממש מעל העיר, שממנו נשקפת כל חומת הטטרה מול השמש העולה. הרכבל אינו פועל בשעת הזריחה, ולכן עולים ברגל כ-40 דקות בחושך עם פנס ראש. חלופות: נוסאל מעל קוז'ניצה, סרניה סקאלה, וקספרובי ורך - רק למי שלן בבקתת ההרים.

הזריחה בטטרה היא לא רק עניין של אור. היא עניין של גובה: העיר יושבת באגן נמוך שנוטה להתמלא בערפל בלילות צלולים, והרכסים שמסביבה בולטים מעליו כמו איים. מי שעומד בשעה הנכונה במקום הנכון רואה שכבה לבנה שנשפכת בין הגבעות, וקו פסגות כתום שמתרומם ממנה. זו התמונה שמושכת צלמים לפודהלה מדי סתיו, וזו גם הסיבה שההבדל בין מאה מטרי גובה למעלה או למטה יכול להיות ההבדל בין נוף חלומי לבין עמידה בתוך ערפל אפור.

העניין השני הוא תזמון. שעת הזריחה בזקופנה זזה בכמעט שלוש שעות בין אמצע הקיץ לאמצע החורף, הצבעים הטובים ביותר מגיעים לפני שהשמש בכלל נראית, והרכבלים - גם זה של גובלובקה וגם זה של קספרובי ורך - מתחילים לפעול מאוחר מדי מכדי לעזור. כל מי שרוצה לראות את הרגע הזה עולה על הרגליים שלו, בחושך, עם פנס ותוכנית.

גובלובקה - נקודת הזריחה הנגישה ביותר, וגם הכי לא מובנת מאליה

גובלובקה (Gubałówka) היא רכס עשבייה בגובה כ-1,120 מטר שיושב בדיוק מצפון לזקופנה - כלומר בצד ההפוך מהטטרה. זו בדיוק הסיבה שהיא עובדת כל כך טוב לזריחה: אתם עומדים על גב פתוח, פונים דרומה, וכל חומת הטטרה נפרשת מולכם מקצה לקצה. ג'בונט עם הצלב על הפסגה, קספרובי ורך עם תחנת הרכבל והמצפה המטאורולוגי, שביניצה החדה מאחור וכל הרכסים שנמשכים לכיוון גבול סלובקיה. השמש עולה ממזרח ומאירה את הקירות מלמעלה כלפי מטה, וכשהפסגות כבר בוערות בכתום העיר עצמה עדיין שוכבת בצל כחול.

הרכבל לא יעזור לכם בזריחה

הרכבל התלול שעולה מקצה רחוב קרופובקי (Krupówki) הוא האטרקציה המוכרת של הגבעה, והוא באמת נוח - אבל הוא פותח את יום הפעילות שלו בשעות הבוקר, הרבה אחרי הזריחה כמעט בכל עונה. בקיץ הפער מגיע לשעות שלמות. מטיילים שמגיעים לתחנה בארבע לפנות בוקר ומגלים אותה חשוכה מפסידים את כל האירוע. מי שרוצה בכל זאת לעלות ברכבל בשעות הפעילות הרגילות שלו ימצא אותו בדרך כלל משולב בסיורי יום בזקופנה שכוללים עלייה לגובלובקה, ואפשר לשלב את זה בהמשך אותו יום.

העלייה ברגל: כ-40 דקות בשביל רחב

הדרך הרגלית עולה במקביל למסילה, בשביל רחב וברור שמשרת גם את מדרון הסקי ואת הבתים שעל הגבעה. הפרש הגבהים מהעיר הוא סדר גודל של 300 מטר, הקצב סביר, ואין בו קטעי חשיפה, סלעים או ניווט מסובך. בזה בדיוק היתרון: זו אחת האפשרויות הבודדות באזור שהליכה בה בחושך היא מהלך הגיוני גם למי שמעולם לא הלך בהרים לפני עלות השחר. יתרון מעשי נוסף וגדול לא פחות - גובלובקה נמצאת מחוץ לגבולות הפארק הלאומי טטרה, ולכן אין כאן אגרת כניסה, אין דוכן שצריך לעבור ואין סגירות עונתיות של שביל. למי שמחפש עוד אפשרויות באורך דומה באזור יש בזקופנה שורה של מסלולי הליכה קצרים של עד שעתיים.

הטריק שהצלמים המקומיים מכירים: לא להישאר על הטרסה

רוב מי שמגיע לפסגה נעצר על טרסת התצפית המרוצפת שליד תחנת הרכבל, בין הדוכנים והמעקות. מטיילים שחוזרים לשם שוב ושוב מדווחים על אותו פתרון פשוט: ממשיכים מערבה עוד עשר עד חמש עשרה דקות על טיילת הרכס העשבייה, ומגיעים לגב פתוח עם בדיוק אותה פנורמה - בלי מעקה בתוך הפריים, בלי דוכנים ולרוב בלי אף אחד. באותה הליכה קצרה עוברים גם ליד בתי איכרים ישנים וגדרות עץ, שנותנים לתמונה חזית מקומית במקום עוד מרפסת בטון.

מה עושים אחרי שהשמש עלתה

היתרון של גובלובקה הוא שאתם כבר בעיר. ירידה של פחות משעה מחזירה אתכם לקצה קרופובקי בדיוק כשהמאפיות והדוכנים נפתחים, וזה הזמן הסביר בכלל היום לקנות אוסצ'יפק - גבינת הכבשים המעושנת של רועי הפודהלה - לפני שהרחוב מתמלא.

נוסאל ורכס בוטורובי - שתי חלופות שלא דורשות לצאת מהעיר

נוסאל - הפסגה הקטנה מעל קוז'ניצה

נוסאל (Nosal), כ-1,206 מטר, הוא גוש סלע קטן ובולט בקצה המזרחי של זקופנה, מעל אזור קוז'ניצה. הוא קרוב מאוד לעיר, אבל אל תתבלבלו מהגובה הצנוע: השביל תלול, מלא שורשים וקטעי סלע, ובקטע האחרון הוא נעשה מסולע ממש. הפסגה עצמה קטנה, והתצפית ממנה נפתחת גם על אגן זקופנה שמתחת וגם על הרכס הראשי ממול. בגלל שהוא מתנשא ישירות מעל האגן, נוסאל הוא נקודה מצוינת בדיוק לבקרים שבהם הערפל ממלא את העמק.

שתי הערות שחייבות להיאמר: נוסאל נמצא בתוך שטח הפארק הלאומי טטרה, כלומר יש אגרת כניסה בשערי המסלולים, ובשעות שלפני עלות השחר הדוכנים לרוב אינם מאוישים - עדיף להסדיר כרטיס כניסה לפארק הלאומי מראש. וההערה השנייה חשובה יותר: אל תעשו את נוסאל בחושך כניסיון ראשון. סלע רטוב או קפוא בעלטה, על שביל שלא ראיתם באור יום, הוא בדיוק התרחיש שמסתיים בקרסול שבור שעתיים לפני שמישהו בכלל ער.

רכס גובלובקה מערבה, אל בוטורובי ורך

מי שרוצה משהו ארוך ופתוח יותר בלי להיכנס לשטח תלול ימשיך מגובלובקה מערבה על הרכס לכיוון בוטורובי ורך (Butorowy Wierch), כ-1,160 מטר, מעל הכפר קושצ'ליסקו. זו הליכה על גב עשבייה מתגלגל, כמעט בלי טיפוס אמיתי, עם מרעה, ביקתות עץ וקו הטטרה שמלווה אתכם כל הזמן משמאל. גם כאן אין אגרת פארק. המעלית הפתוחה שעולה מצד קושצ'ליסקו, בדיוק כמו הרכבל של גובלובקה, מתחילה לפעול רק בבוקר - כך שהזריחה נעשית ברגל והמעלית היא לכל היותר דרך ירידה נוחה אחר כך.

איך בכלל מגיעים לתחילת המסלול בארבע לפנות בוקר

זו הנקודה שמפילה הכי הרבה תוכניות. המיניבוסים והאוטובוסים לקוז'ניצה ולכיווני העמקים מתחילים לנסוע בבוקר, ובשעות שלפני עלות השחר אין תחבורה ציבורית. לגובלובקה זה לא מפריע, כי יוצאים ברגל מהמרכז. לנוסאל, לקוז'ניצה או לעמקים הרחוקים יותר צריך מונית שמוזמנת מראש בערב הקודם, או רכב שכור. אם ממילא רוצים חופש תנועה באזור, השוואת מחירי השכרת רכב לפולין או הזמנה בעברית דרך אופרן יחסכו הרבה כאב ראש. כביש הרים, לילה וצמיגי חורף בעונה הקרה הם בדיוק המקרה שבו לוקחים ביטוח מקיף מלא ולא מתווכחים.

הליגה הבאה: סרניה סקאלה, קופה מגורה וקספרובי ורך

סרניה סקאלה - מדרגה אחת מעל, ולא לכל אחד

סרניה סקאלה (Sarnia Skała), כ-1,377 מטר, היא מצוק תצפית מעל עמק סטשונסקה, בתוך הפארק הלאומי. העלייה אליה היא כבר טיפוס לכל דבר, בסדר גודל של שעה וחצי עד שעתיים לפי הסימון הרשמי, והתצפית ממנה שווה כל צעד: זקופנה כולה מלמטה, והרכס הראשי במלוא רוחבו ממול. לגבי זמנים, הכלל היחיד ששווה משהו הוא השילוט של הפארק בתחילת המסלול - שם מופיעים הזמנים הרשמיים לכל יעד, והם מדויקים יותר מכל אפליקציה.

הכלל שמצילים איתו את הבוקר

מי שמתכנן זריחה בסרניה סקאלה צריך ללכת את המסלול פעם אחת באור יום לפני שהוא מנסה אותו בחושך. לזכור סימונים, פניות ומקומות שבהם השביל מתפצל, כשהאור היחיד הוא עיגול של פנס - זה מהלך אחר לגמרי מלהכיר מסלול מהמפה.

קופה מגורה - רק אם ישנתם בבקתה

הפתרון האמיתי לזריחה גבוהה בטטרה הוא לישון בפנים. בקתת ההרים מורובניץ שבהלה גונשיניצובה יושבת בגובה של כ-1,500 מטר, ומעליה מתרוממת קופה מגורה (Kopa Magury) - כיפה עשבייה מתונה בגובה כ-1,704 מטר, כשלושים עד ארבעים דקות הליכה מהבקתה. זה כל הסוד: לא לילה שלם של טיפוס, אלא קפה מוקדם בבקתה והליכה קצרה למעלה. המיטות בבקתה מוגבלות ונחטפות מוקדם, ההזמנה נעשית ישירות מולה, ובעונה החמה זה אחד הדברים שנסגרים הכי מהר בטטרה.

קספרובי ורך - הפסגה שקשה להגיע אליה בזריחה

קספרובי ורך (Kasprowy Wierch), 1,987 מטר, הוא היעד שכולם רוצים - ובזריחה הוא בדיוק היעד הבעייתי. הרכבל מקוז'ניצה מתחיל לפעול בבוקר, אחרי שהשמש כבר עלתה, ובנוסף מספר הכרטיסים מוגבל בכל שעה והם נחטפים מראש. מטיילים מדווחים באופן עקבי שבעונה החמה כרטיסי אונליין נגמרים ימים לפני, ושהתור בקופות בקוז'ניצה יכול להיגמר בלי כרטיס בכלל. המסקנה המעשית: זריחה מקספרובי היא או לינה במורובניץ והליכה למעלה, או עלייה ארוכה ורצינית בחושך מקוז'ניצה שאינה מתאימה למטייל מזדמן. לרכיבה על הרכבל בשעות רגילות, כולל טיולי יום מקרקוב לטטרה שכוללים את הרכבל, כדאי להזמין מראש ולא להסתמך על הקופה.

שעת הזריחה לפי עונה, ואיך מתכננים אחורה

מתי באמת עולה השמש מעל הטטרה

זקופנה יושבת בקו רוחב של כ-49 מעלות צפון, ולכן ההבדל בין הקיץ לחורף דרמטי. בשיא הקיץ השמש עולה בסביבות ארבע וחצי עד רבע לחמש בבוקר, וזה אומר יציאה מהמלון בשלוש וחצי. בסוף אפריל ובאמצע אוגוסט מדובר בסביבות חמש וחצי עד שש. סביב סוף ספטמבר, אחרי שוויון היום והלילה, השמש עולה כבר בסביבות שש ורבע עד שש וחצי - שעה אנושית לגמרי. בעומק החורף, אחרי מעבר השעון, הזריחה מגיעה רק סביב שבע וחצי. אלה שעות משוערות שנועדו לתכנון גס בלבד: את השעה המדויקת לתאריך שלכם קחו מאפליקציית זריחה, כי הפרש של עשר דקות בהרים משנה את כל האור.

חלון הצבעים מתחיל לפני שהשמש נראית

הטעות הכי נפוצה היא לתכנן להגיע למעלה בשעת הזריחה עצמה. הצבעים הטובים ביותר - הוורוד שנשפך על הרכס, הכחול העמוק של השמיים והרגע שבו הערפל למטה מתחיל לזהור - מתרחשים בערך שלושים עד ארבעים וחמש דקות לפני שהשמש נראית בפועל. באותן דקות גם השמיים במזרח כבר בהירים מספיק כדי ללכת בלי פנס.

חשבון לדוגמה

נניח שהזריחה בשש ועשרים. אתם רוצים לעמוד על הרכס בחמש וארבעים. העלייה לגובלובקה לוקחת כארבעים דקות, אז יוצאים מבסיס הרכבל בחמש. מוסיפים רבע שעה לנעילת נעליים, קפה והליכה מהמלון, ומתעוררים בארבע ורבע. לוח זמנים כתוב מראש בערב הקודם שווה יותר מכל השכמה מאולתרת.

מה בודקים בערב שלפני, ומה בודקים בשלוש לפנות בוקר

בערב מסתכלים על תחזית ההרים: כיוון ועוצמת רוח על הרכס, אחוז כיסוי ענן וגובה בסיס הענן. בשלוש לפנות בוקר, לפני שיוצאים מהחדר, בודקים מצלמות בשידור חי מזקופנה ומהטטרה - הן חוסכות טיפוס שלם אל תוך ערפל אטום או אל תוך שמיים מכוסים לגמרי. שווה גם להתקין מראש את האפליקציות המומלצות לטיול בטטרה, כולל אפליקציית החירום שמעבירה קואורדינטות למחלצים.

ים הערפילים מעל העמקים - איך צדים את התופעה

מה בדיוק קורה שם

התופעה שכולם רודפים אחריה נקראת היפוך טמפרטורות. בלילה צלול ורגוע האוויר הקר, שהוא כבד יותר, זורם במורד המדרונות ומצטבר בתחתית האגן של זקופנה ובעמקי הפודהלה. הלחות שם מתעבה לערפל סמיך, בזמן שהרכסים שמעל נשארים בשמיים נקיים לחלוטין. התוצאה, בגובה של אלף מטר ומעלה, היא שכבה לבנה שנראית כמו ים - וגבעות ובתי כנסייה שבולטים ממנה כמו איים. זה בדיוק הרגע שבו התמונה של הטטרה נעשית בלתי נשכחת.

מתי הסיכוי הגבוה ביותר

העונה הקלאסית היא הסתיו, בערך מסוף ספטמבר ולאורך אוקטובר: לילות ארוכים, קרים וצלולים, לחות שנשארת בעמקים אחרי גשמי הסתיו, ולחץ ברומטרי גבוה שמייצב את האוויר. בונוס לא קטן - בעונה הזאת הזריחה בשעה סבירה לגמרי, מה שהופך את ההרפתקה למשהו שאפשר לעשות גם עם ילדים גדולים. גם באביב ובבקרים קרים של חורף התופעה מופיעה, ואילו באמצע קיץ חם היא נדירה יחסית. שילוב התנאים שמטיילים ותיקים מחפשים הוא פשוט: לילה בהיר, רוח חלשה, ירידת טמפרטורה חדה אחרי יום גשום.

כלל הגובה שקובע הכול

הכלל היחיד שבאמת חשוב הוא שנקודת התצפית חייבת להיות מעל ראש הערפל. אם התחזית מדברת על בסיס ענן נמוך בגובה מאות מטרים בודדות, גובלובקה בכ-1,120 מטר תעבוד מצוין. אם הערפל מתפרס עד 1,300 מטר, גובלובקה תהיה בתוך המרק ותצטרכו את קופה מגורה או את גובה קספרובי כדי לצאת מעליו. זו בדיוק הסיבה שהמצלמות החיות שוות זהב: הן מראות בזמן אמת אם הרכס נקי ואיפה עובר הקו.

ולמה כדאי להישאר גם אחרי

ים הערפילים לא נעלם בשנייה שהשמש עולה. הוא מתחיל לזוז, נקרע לפסים, מטפס במעלה העמקים ולפעמים מתפוגג לגמרי תוך חצי שעה. מי שממהר לרדת מיד אחרי הזריחה מפספס את החלק הכי דינמי של הבוקר.

קור, ציוד ובטיחות - הפער שישראלים מפספסים בטטרה

השעה שלפני הזריחה היא הקרה ביממה

זו הנקודה שבה ישראלים נופלים באופן עקבי. גם בלב יולי, בגובה של 1,100 עד 1,700 מטר, השעה שלפני עלות השחר יכולה להיות סביב חמש עד עשר מעלות, ועל רכס פתוח הרוח מורידה את התחושה הרבה מתחת לזה. בקספרובי ורך אפשר להתקרב לאפס גם בקיץ. הפתרון אינו מעיל אחד עבה אלא שכבות: חולצה מנדפת, שכבת חום, מעיל רוח אטום, כובע וכפפות דקות. אחרי שהשמש עולה מורידים שכבות תוך עשר דקות, אבל בהמתנה החשוכה למעלה, כשעומדים במקום ולא מזיעים, הקור הוא הדבר שמקצר טיולים.

פנס ראש הוא ציוד חובה, לא המלצה

פנס ראש, לא פנס טלפון. הטלפון תופס יד, מסנוור בצורה גרועה, נגמר בקור בדיוק כשרוצים לצלם ומשאיר אתכם בלי אמצעי קשר. סוללות רזרביות או פנס טעון במלואו, סוללה ניידת, מקלות הליכה לירידה, תרמוס עם משהו חם, מים ומשהו לאכול - זו הרשימה השלמה, והיא לא ארוכה. תוסיפו כיסוי גשם לתיק: הטטרה משנה מזג אוויר מהר מאוד, וגם בוקר שהתחיל צלול יכול להסתיים אחרת.

TOPR, מספרי חירום ומה עושים כשמשהו משתבש

שירות ההצלה של הטטרה, TOPR, פועל מאז 1909 ומוציא צוותים בכל שעה ובכל מזג אוויר. מספרי החירום שלו הם 601 100 300 ו-985, ולצידם 112 האירופי. שווה לשמור אותם בטלפון לפני היציאה, כי לחפש מספר תוך כדי אירוע זה בזבוז דקות יקרות. הכלל הפולני הבסיסי, שכל מקומי יגיד לכם: מודיעים למישהו לאן יוצאים ומתי מתכננים לחזור. גם באפליקציית החירום שמעבירה מיקום מדויק שווה להשתמש. ולא יוצאים לבד למסלול לא מוכר בחושך - זו לא זהירות יתר, זה כלל שנכתב אחרי הרבה חילוצים.

חורף זה ספורט אחר לגמרי

בחורף השבילים בטטרה קפואים, חלקים ולעיתים מכוסים בקרח שקוף. נדרשים קרמפונים או כף רגל עם שיניים, לפעמים גרזן קרח, וחובה לקרוא את דיווח סכנת המפולות לפני היציאה. חלק מהשבילים הגבוהים נסגרים בעונה, וכדאי לבדוק מראש אילו מסלולים סגורים בחורף בהרי הטטרה. הערה חד משמעית: מסלולים כמו אורלה פרץ' או השרשראות של ג'בונט אינם יעד זריחה ואינם מסלול למתחילים או למשפחות בשום עונה - לשניהם יש היסטוריה של תאונות קטלניות, ובג'בונט גם פגיעות ברק שגבו חיי אדם. זריחה חורפית ראשונה נעשית עם מדריך הרים מקומי או לא נעשית בכלל.

לוגיסטיקה: להגיע לזקופנה, לישון נכון ולצאת כשעוד חושך

מישראל דרך קרקוב, ומשם כשעתיים דרומה

הדרך הרגילה היא טיסה לקרקוב והמשך של כשעתיים דרומה על ציר הזקופיאנקה. בסופי שבוע קיציים הכביש עמוס והנסיעה יכולה להתארך משמעותית, אז אל תתכננו נחיתה בערב וזריחה בהרים למחרת בארבע לפנות בוקר. השילוב שעובד הכי טוב לישראלים הוא כמה ימי עיר בקרקוב ואחריהם כמה ימי הרים בזקופנה - שתי חוויות שונות לגמרי במחיר שנשאר ידידותי בהרבה מהאלפים. העברות וסיורי יום בין קרקוב לטטרה נמכרים מראש ונוחים למי שלא רוצה רכב.

איפה לישון כדי לא לקום בשלוש

מיקום הלינה הוא ההחלטה שמשפיעה הכי הרבה על בוקר הזריחה. חדר בקצה העליון של קרופובקי או ליד בסיס הרכבל של גובלובקה מאפשר לצאת מהדלת ולהתחיל לעלות, בלי מונית ובלי חניה. מי שמכוון לנוסאל או לקספרובי יעדיף להיות קרוב לצד המזרחי של העיר ולדרך שמובילה לקוז'ניצה. בזקופנה יש שפע של פנסיונאט (pensjonat) - בתי הארחה משפחתיים בסגנון עץ מקומי - לצד מלונות עם ספא, ורבים מהם מציעים ארוחת בוקר מאוחרת שמתאימה בדיוק למי שחוזר משבע. אפשר לבדוק זמינות ומחירים באזור קרופובקי ולסנן לפי מרחק הליכה מהרכבל.

אוכל, כשרות ומה שאפשר לצפות

נקודה שכדאי להגיד בכנות: בקרקוב יש קהילה יהודית פעילה, בית חב"ד ואפשרויות כשרות באזור קז'ימייז'. בזקופנה עצמה כמעט שאין. מי שמקפיד יביא איתו מזון מקרקוב או מהארץ, וזה ממילא מסתדר עם היציאה לזריחה - ארוחת הבוקר של בוקר כזה נאכלת על הרכס מהתרמיל. בסופרמרקטים בזקופנה קל למצוא מוצרים ארוזים, פירות ולחם, והמחירים בפולין נוחים משמעותית מהאלפים.

חלופות קלות: זריחה בלי מסלול בכלל

מהעיר, ואפילו מהמרפסת

לא כל אחד רוצה או יכול לטפס בחושך, ולזה יש פתרון אמיתי בזקופנה. הרחובות שמטפסים מקרופובקי צפונה, לכיוון בסיס הרכבל, כבר פותחים נוף רחב אל חומת הטטרה - מספיק לעלות כמה מאות מטרים ברגל ולעמוד בפינה פתוחה כדי לראות את הפסגות נצבעות. אותו דבר נכון לגבי חלק גדול מבתי ההארחה שיושבים על המדרונות הצפוניים: בהזמנה שווה לבקש במפורש חדר עם מרפסת שפונה דרומה אל ההרים, וכך לראות את האור הראשון עם קפה ביד. חיפוש לינה במדרונות גובלובקה הוא נקודת פתיחה טובה לזה.

רוסינובה פולנה - מרפסת רחבה מול הטטרה הגבוהה

רוסינובה פולנה (Rusinowa Polana), אחו מרעה גדול בצד המזרחי של הטטרה מעל בוקובינה טטז'נסקה, הוא אחד הנופים המפורסמים בפולין: שדה פתוח עם ביקתות רועים וקיר הרים חד שמתרומם ממש מולו. הגישה אליו מתונה ורחבה, בלי טיפוס רציני, מה שהופך אותו לאפשרות סבירה גם למי שלא מנוסה. הוא נמצא בתוך הפארק הלאומי, ולכן חלים עליו אגרת הכניסה וכללי ההתנהגות הרגילים.

ומה עם זריחה במורסקיה אוקו

האגם מורסקיה אוקו הוא היעד המצולם ביותר בטטרה, אבל הוא לא יעד זריחה קל. הדרך אליו מהחניון בפלניצה ביאלצ'נסקה היא כתשעה קילומטרים לכל כיוון, סגורה לרכבים פרטיים, ועגלות הסוסים אינן פועלות בשעות שלפני עלות השחר - כלומר זריחה שם משמעה כשעתיים הליכה בחושך לכל כיוון. בעונה החמה החניון מתמלא מוקדם מאוד, ומטיילים מדווחים שאפילו הגעה לפנות בוקר כבר מוצאת אותו עמוס. מי שרוצה את האגם בלי הלילה שלפניו יעשה אותו בשעות רגילות, ואפשר לשלב אותו בסיור מאורגן לאזור מורסקיה אוקו שכולל הסעה מהעיר. לזריחה עצמה - גובלובקה תיתן לכם תשעים אחוז מהקסם בעשירית מהמאמץ.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• הרכבל לגובלובקה והרכבל לקספרובי ורך מתחילים לפעול אחרי הזריחה כמעט בכל עונה - לזריחה עולים ברגל, אין דרך לעקוף את זה.
• פנס ראש עם סוללות רזרביות הוא ציוד חובה. פנס הטלפון תופס יד, מסנוור גרוע ונגמר בקור בדיוק כשרוצים לצלם.
• השעה שלפני הזריחה היא הקרה ביממה. גם ביולי צריך שכבת חום, מעיל רוח, כובע וכפפות דקות על רכס פתוח.
• חלק מהמסלולים נמצאים בתוך הפארק הלאומי טטרה וגובים אגרת כניסה, ובשעות שלפני עלות השחר הדוכנים לרוב אינם מאוישים - עדיף להסדיר כרטיס מראש.
• ים הערפילים מעל העמקים מופיע בעיקר בבקרים צלולים וקרים של סתיו, אחרי לילה בהיר ורגוע, ורק אם נקודת התצפית גבוהה מראש הערפל.
• מודיעים למישהו לאן יוצאים ומתי חוזרים. שירות ההצלה TOPR פועל מאז 1909, ומספרי החירום שלו הם 601 100 300 ו-985 לצד 112.

טעויות שכדאי להימנע מהן

• להסתמך על הרכבל. מגיעים לתחנה בארבע לפנות בוקר, מוצאים אותה חשוכה ומפספסים את כל הזריחה בהמתנה מיותרת.
• לצאת בשעת הזריחה עצמה. הצבעים הטובים ביותר מתחילים כ-30-45 דקות לפני שהשמש נראית, וצריך כבר לעמוד למעלה כשזה קורה.
• לבחור מסלול לא מוכר לניסיון ראשון בחושך. ירידה תלולה ורטובה בעלטה בשביל שלא ראיתם באור יום היא הדרך הקצרה לפציעה.
• להתלבש לפי הטמפרטורה של אחר הצהריים בזקופנה במקום לפי רכס פתוח בשעה שלפני עלות השחר.
• להתעלם מגובה בסיס הענן. אם הערפל גבוה מנקודת התצפית נכנסים לתוכו במקום להביט עליו מלמעלה, וכל היציאה מתבזבזת.
• לתכנן זריחה חורפית בלי קרמפונים ובלי לקרוא את דיווח סכנת המפולות. הטטרה בחורף היא סביבה אלפינית לכל דבר, לא טיול הרים ישראלי.

שאלות נפוצות

באיזו שעה עולה השמש בזקופנה?

זה משתנה בכמעט שלוש שעות לאורך השנה. בשיא הקיץ הזריחה בסביבות ארבע וחצי עד רבע לחמש בבוקר, בסוף אפריל ובאמצע אוגוסט סביב חמש וחצי עד שש, סביב סוף ספטמבר בערך שש ורבע עד שש וחצי, ובעומק החורף רק סביב שבע וחצי. אלה שעות משוערות לתכנון גס - את השעה המדויקת לתאריך שלכם קחו מאפליקציית זריחה, והוסיפו לפחות שלושים דקות כדי להיות למעלה עוד לפני האור הראשון.

אפשר לעלות לגובלובקה ברכבל כדי לראות את הזריחה?

לא. הרכבל מתחיל לפעול בשעות הבוקר, אחרי שהשמש כבר עלתה, וההפרש בקיץ מגיע לשעות שלמות. את הזריחה עושים בעלייה רגלית של כארבעים דקות בשביל רחב שמקביל למסילה, עם פנס ראש. הרכבל יכול לשמש אתכם בהמשך היום או כדרך ירידה נוחה אחרי שהוא נפתח.

איזו נקודת זריחה מתאימה למי שאף פעם לא הלך בהרים בחושך?

גובלובקה, בלי ספק. השביל רחב וברור, אין קטעי סלע או חשיפה, ההפרש כ-300 מטר, היעד נמצא מחוץ לגבולות הפארק הלאומי ולכן אין אגרה ואין סגירות עונתיות, והחזרה לעיר קצרה. אם משהו משתבש - מזג אוויר, קור או קצב - אתם תמיד קרובים לזקופנה ולא תקועים בעמק מרוחק.

איך מגדילים את הסיכוי לראות ים ערפילים מעל העמקים?

מכוונים לסתיו, בערך מסוף ספטמבר ולאורך אוקטובר, ומחפשים לילה בהיר ורגוע עם לחץ ברומטרי גבוה וירידת טמפרטורה חדה, במיוחד אחרי תקופה גשומה. בערב בודקים את גובה בסיס הענן בתחזית ההרים, ולפני היציאה מסתכלים במצלמות בשידור חי כדי לראות אם הרכס נקי. הכלל המכריע הוא שנקודת התצפית חייבת להיות גבוהה מראש הערפל.

צריך כרטיס לפארק הלאומי טטרה בשביל מסלול זריחה?

תלוי איפה. גובלובקה ורכס בוטורובי נמצאים מחוץ לגבולות הפארק ואין בהם אגרה. נוסאל, סרניה סקאלה, קופה מגורה, קספרובי ורך ורוסינובה פולנה נמצאים בתוך הפארק, ושם נגבית אגרת כניסה בשערי המסלולים. בשעות שלפני עלות השחר הדוכנים לרוב אינם מאוישים, ולכן עדיף להסדיר את הכרטיס מראש ולא להסתמך על תשלום במקום.

זריחה בטטרה מתאימה למשפחות עם ילדים?

בזהירות ובבחירה נכונה. ילדים שרגילים ללכת יכולים לעלות לגובלובקה, ובעיקר בסתיו כשהזריחה בשעה סבירה ולא בארבע וחצי בבוקר. מסלולים כמו נוסאל או סרניה סקאלה אינם מתאימים לילדים בחושך. חלופה טובה למשפחות היא לראות את האור הראשון מהרחובות שמטפסים בעיר או ממרפסת שפונה דרומה, ולעשות את ההליכה עצמה בשעות היום.