זקופנה שואה וקהילה יהודית – מה חשוב לדעת על ההיסטוריה

זקופנה שואה וקהילה יהודית – מה חשוב לדעת על ההיסטוריה

זקופנה שואה וקהילה יהודית מה חשוב לדעת

עזרה עם תכנון החופשה בזקופנה?

זקופנה שואה וקהילה יהודית – מה חשוב לדעת על ההיסטוריה

🕍 הקהילה היהודית בזקופנה – סיפור של חיים וזיכרון

מורשת יהודית בזקופנה זיכרון והנצחה

במרגלות הרי הטטרה, בתוך הנוף הפולני הקסום של זקופנה, שוכן סיפור שקט שכמעט ואינו מסופר. זקופנה, שנודעת כיום בעיקר בזכות היופי הטבעי שלה, אתרי הסקי והאווירה האלפינית הייחודית, הייתה בעבר גם בית לקהילה יהודית קטנה אך משמעותית. בין בתי העץ המסורתיים, שווקי המזון והפנסיונים הישנים, התקיימו חיי תרבות, דת וקהילה יהודיים עשירים שנטמעו באופייה של העיירה.

Powered by GetYourGuide

✡️ נוכחות יהודית בצל ההרים – ההיסטוריה שנשכחה

כמו בעיירות רבות בגליציה הפולנית, גם בזקופנה השתקעה קהילה יהודית מסורתית בשלהי המאה ה־19 וראשית המאה ה־20. יהודים הגיעו לכאן בזכות האקלים הבריא, אפשרויות הפרנסה, וההתפתחות המהירה של זקופנה כעיירת מרפא ונופש. הם פתחו בתי מלון קטנים, חנויות בגדים, חנויות צילום, ואף היו מעורבים בפעילות תרבותית וספרותית. אך הקיום הזה, שנבנה בדייקנות ובהשקעה, נגדע באכזריות עם עליית הנאצים לשלטון ותחילת המלחמה.

🕯️ מהשגשוג למחיקה – גורל הקהילה בזמן השואה

גורלה של הקהילה היהודית בזקופנה שיקף את הטרגדיה של יהדות מזרח אירופה כולה. עם פלישת גרמניה לפולין החלה הדרדרות מהירה של תנאי החיים, הפקעת רכוש, אלימות ברחובות, ולאחר מכן גירוש למחנות ריכוז והשמדה. זקופנה, שידעה לשלב בין חיי תרבות לבין קיום דתי, הפכה בתוך חודשים למקום רדיפה ודיכוי, עד שנעלמה לחלוטין ממפת החיים היהודיים של פולין.

🧭 הליכה בעקבות העבר – מפת הזיכרון היהודי בזקופנה

היום, כמעט ואין סימנים גלויים לקהילה היהודית שפעלה כאן. אך למתבונן היטב – ההיסטוריה עוד מדברת. שרידים של בית הכנסת, בית הקברות היהודי שמקיף אותו היער, מסמכים ישנים בארכיונים, ולעיתים גם קיר מתפורר עם כתובת בעברית – כל אלה הם שאריות של חיים שנכחדו. ההכרה בעבר היהודי של זקופנה אינה רק עניין של זיכרון – היא גם שאלה של זהות, של מוסר, ושל החובה לזכור.

📖 מה חשוב לדעת לפני שמבקרים בזקופנה

מי שמטייל בזקופנה בימינו מוזמן לא רק לחוות את יופיה הפיזי של העיירה, אלא גם לעצור לרגע ולהתבונן במימד העמוק יותר שלה. סיפור הקהילה היהודית הוא חלק בלתי נפרד מהמרקם ההיסטורי של המקום – והוא מוסיף לו שכבה אנושית, מרגשת ומשמעותית. הבנת הרקע ההיסטורי היהודי של זקופנה מעניקה מבט אחר על העיירה: לא רק כמרכז נופש, אלא גם כמרחב של זיכרון ואחריות היסטורית.

Powered by GetYourGuide

🏘️ תחילת הדרך – הגעת היהודים לזקופנה

הנוכחות היהודית בזקופנה החלה להתגבש בסוף המאה ה־19, תקופה שבה הפכה העיירה הקטנה לאתר נופש מבוקש בקרב בני המעמד הבינוני והגבוה בגליציה וביתר חלקי פולין. תנאי האקלים ההררי, הנופים השלווים, וההתפתחות של תיירות מרפא הפכו את זקופנה ליעד אטרקטיבי עבור משפחות יהודיות שחיפשו מקום למנוחה ולריפוי. בשלב הראשון היו אלה בעיקר מבקרים זמניים – אך תוך זמן קצר התגבשה כאן גרעין של קהילה יהודית קבועה.

🧳 מה הביא את היהודים לעיירת ההרים?

זקופנה שימשה בראשיתה כמעין "עיירת קיץ" לאליטה יהודית קרקובאית ולבני הקהילות הסובבות – נובי סונץ', לודז', לבוב וטרנוב. אך מעבר לקסם הנוף, היה בה גם פוטנציאל כלכלי מובהק: הבנייה המואצת של בתי הארחה ופנסיונים, פתיחת שוק מקומי, גידול במספר המבקרים – כל אלה יצרו ביקוש לבעלי מלאכה, רופאים, סוחרי בדים, חנוונים ובעלי מקצועות חופשיים. רבים מהיהודים שהגיעו בחרו להשתקע בזקופנה לצמיתות, והקימו בה עסקים משגשגים.

✡️ קהילה צנועה אך נוכחת

על אף שמעולם לא הייתה קהילה גדולה במספריה – מספר היהודים בזקופנה נע בין כמה עשרות למאות בודדות – נוכחותם ניכרה היטב במרקם המקומי. היהודים הקימו בית כנסת קטן, פתחו חנויות בגדים ונעליים, ניהלו פנסיונים מצליחים, ולעיתים אף שכרו נכסים גדולים והפעילו בהם מוסדות קיץ לילדים יהודים מערים אחרות. הרוח היהודית ניכרה באירועים, בשבתות, ובנוכחותה של תרבות עברית ויידית שפיעמה לצד התרבות הפולנית־נוצרית של המקום.

📜 עדויות כתובות ונתונים סטטיסטיים

לפי רישומים היסטוריים, כבר בתחילת המאה ה־20 הופיעה זקופנה ברשימות של הקונגרס היהודי בגליציה. בכתבי עת יהודיים מאותה תקופה מתועדים אירועים, מודעות אבל, ואפילו מודעות פרסום של עסקים יהודיים בזקופנה – עדות לשילוב התרבותי והכלכלי של בני הקהילה בתוך חיי העיירה. מפקדים רשמיים מראים כי ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בזקופנה בין 300 ל־500 יהודים – רובם בגליציאנים דוברי פולנית, גרמנית או יידיש.

🕯️ קשרים עם קהילות יהודיות סמוכות

למרות גודלה המצומצם, הקהילה בזקופנה שמרה על קשרים חמים עם הקהילות היהודיות בקרקוב, נובי טרג, טארנוב ולבוב. לעיתים הגיעו רבנים אורחים לחזק את הפעילות הדתית, נערכו לימודים משותפים בחגים, ואף התקיימו נישואין בין בני הקהילות. בזקופנה לא הייתה ישיבה או מוסד תורני קבוע, אך המסורת נשמרה באמצעות קהילה מלוכדת, מאורגנת ובעלת תודעה יהודית עמוקה.

🕍 בית הכנסת בזקופנה – לב פועם של קהילה קטנה

במרכז הקיום היהודי בזקופנה עמד בית הכנסת – מבנה צנוע אך רב משמעות, ששימש לא רק כמרחב תפילה, אלא גם כמוקד קהילתי, חברתי ותרבותי. זהו המקום שבו התכנסה הקהילה כולה – זקנים וילדים, סוחרים ואומנים, נופשים ורבנים – לשבתות, חגים, תפילות יומיות וטקסי מעבר. עבור רבים, זה היה המקום שבו נשמר החוט המחבר ליהדות, למסורת, ולעצמם.

🏠 מיקומו של בית הכנסת – בין הרחוב ההררי לאופק הרוחני

בית הכנסת שכן באחת הסמטאות הצדדיות של מרכז זקופנה – בקרבה יחסית לשוק ולבתי המסחר היהודיים. מיקומו נבחר בקפידה: מצד אחד קרוב ונגיש לבני הקהילה שגרו בסביבה, מצד שני שקט ומרוחק מהמולת הרחוב הראשי. המבנה, שנבנה ככל הנראה בראשית המאה ה־20, השתלב באדריכלות הכפרית המקומית, אך בלט בעיטורים היהודיים שפארו את חזיתו ובקשתות האבן שתחמו את פתח הכניסה.

🎨 פנים המבנה – פשטות מלאת כוונה

בפנים, היה זה חלל פשוט יחסית – אולם ראשי עם ספסלים מעץ, בימה מוגבהת במרכז, וארון קודש עץ מגולף שהוצב בקיר המזרחי. על הקירות נתלו פסוקי תהילים, ולצידם נרות נשמה שהודלקו לזכר נפטרים מהקהילה. התאורה הייתה רכה, לעיתים באה מבעד לחלון עגול, ולעיתים מאהיל זכוכית שנדלק לכבוד שבת. בימות השנה החשובות – ראש השנה, יום כיפור ופסח – לבש המקום הוד מיוחד, והתקיימו בו תפילות מרגשות של קהל מצומצם אך מסור.

🧔 הרב המקומי וחזנים נודדים

לזקופנה לא היה רב קבוע בכל שנותיה, אך לעיתים נשכרו רבנים זמניים מערים סמוכות – קרקוב, נובי סונץ' או לבוב – במיוחד לעונת החגים. בחלק מהקיץ הגיעו גם חזנים נודדים שליוו את תפילות השבת בניגונים גליציאניים מסורתיים. החזן לא היה רק שליח ציבור – הוא היה גם מורה דרך רוחני, דמות אהובה על הילדים, ולעיתים גם סופר סת"ם, שוחט, או מוהל בשעת הצורך.

📖 פעילויות קהילתיות בבית הכנסת

מעבר לתפילות, שימש בית הכנסת גם כמקום ללימוד קבוצתי – שיעורי פרשת שבוע, קריאה בספרי מוסר ודרשות לפני החגים. נערים בגיל בר־מצווה למדו בו קריאה בתורה והכנה לברכה, ולעיתים נערכו בו גם מפגשים לציון מועדים כמו פורים וחנוכה. הבית הזה, שהיה קטן בגודלו – היה גדול במשמעותו: הוא שימש תיבת תהודה לקיום היהודי במרחק של מאות קילומטרים מהמרכזים הגדולים.

📷 גורלו של בית הכנסת בשואה ואחריה

עם תחילת המלחמה והשתלטות הנאצים על זקופנה, בית הכנסת הפך יעד ראשון להשפלה ולהרס. הדלתות נפרצו, ספרי התורה הושלכו, חלקים מהמבנה הועלו באש או חוללו. תושבים מקומיים העידו כי חלק מהריהוט נבזז, וחלקו האחר הושמד. לאחר המלחמה נותר המבנה שומם – חלקו נהרס לחלוטין, וחלקו שימש כמחסן או כמבנה תעשייתי. בשנים מאוחרות יותר, לא נעשתה כמעט כל פעולה לשימורו, למעט מספר יוזמות פרטיות שהעלו את שמו מחדש.

🪧 האם ניתן לבקר באתר בית הכנסת כיום?

נכון לעשורים האחרונים, שרידי המבנה המקורי כמעט ואינם קיימים, אם כי חוקרים וחובבי היסטוריה הצליחו לאתר את המיקום המקורי, וישנם דיווחים על אבנים עם כתובות עבריות שהתגלו באזור. המקום אינו מתוחזק כיום כאתר זיכרון רשמי, אך עבור המבקרים היהודים, מדובר בנקודה קדושה בלב הרים – מקום שיש לעצור בו, לקרוא פרק תהילים, ולהשיב את הרוח למקום שהייתה בו פעם.

Powered by GetYourGuide

תקופת השואה וגורלה של הקהילה היהודית בזקופנה

⚰️ זקופנה בשואה – תחילת החושך

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939 ופלישת גרמניה הנאצית לפולין, הגיעה גם לזקופנה רוח חדשה – קודרת ומאיימת. העיירה, ששימשה עד אז מקום נופש שלווה, הפכה בן לילה למרחב רדיפה והשפלה. חיילים גרמנים נכנסו לעיר מיד לאחר כיבוש קרקוב, והשליטה עברה לידי השלטון הנאצי המקומי. עבור הקהילה היהודית הקטנה של זקופנה, אלו היו הימים הראשונים של סוף.

🛑 גזרות, ביזה ואלימות ראשונית

היהודים היו בין הראשונים שנפגעו מהכיבוש החדש. חנויות יהודיות נבזזו, נכסים הופקעו, והוצבו שלטים האוסרים על "יהודים להיכנס". גברים יהודים נלקחו לעבודות כפייה בהרים – כריתת עצים, ניקוי דרכים והובלת ציוד. צעירים רבים הוכו ברחובות, ולעיתים נאלצו לעמוד שעות בקור כעונש על “עבירות” שוליות. השלטון הנאצי החל להוציא צווים חדשים מדי שבוע, שכל אחד מהם צמצם עוד ועוד את מרחב החיים היהודי בעיירה.

✡️ בידוד והדרה – היהודים הופכים לנעדרים

כבר בשנת 1940 החלו הרשויות המקומיות להפריד את היהודים מיתר האוכלוסייה. נאסר עליהם להיכנס לשווקים המרכזיים, לבקר במרחצאות הציבוריים, ואף ללכת באזורים מסוימים של הרחוב הראשי. ילדים יהודים הורחקו מבתי הספר, ורבים מהיהודים נאלצו לעבור לבתים משותפים ודלים. כל רכושם – כסף, תכשיטים, חפצי ערך – הוחרם לטובת “המנהל הארי” שמונה על ידי הגרמנים. בית הכנסת, שהיה גאוות הקהילה, חולל ונבזז – ספרי התורה נשרפו, וספסלי העץ שימשו כחומר בעירה.

🚶 גירוש ההרים – תחילת הסוף

בשנת 1941 הוחלט על פינוי יהודי זקופנה. בתחילה הועברו חלקם לעיירות סמוכות – נובי טרג וקרוסצ'יינקו – אך בהמשך, רובם נשלחו ברכבות למחנות הריכוז. לפי עדויות ניצולים, חלק מבני הקהילה הובלו לתחנת הרכבת המקומית בליווי שומרים גרמנים ופולנים, משם נשלחו למחנה העבודה פלשוב ולמחנה ההשמדה אושוויץ, הנמצא במרחק של כ־100 קילומטרים בלבד. הגירוש בוצע בקור רוח בירוקרטי – אך עבור תושבי זקופנה היהודים, זה היה חורבן מוחלט של עולמם.

🕯️ סיפורי אומץ וגבורה

לצד הזוועות, נותרו גם סיפורי גבורה קטנים אך משמעותיים. יש עדויות על משפחות פולניות שהסתירו יהודים בבקתות הרריות מבודדות, ועל כפריים שהעבירו מזון ותרופות בחשאי. כמה צעירים יהודים ניסו לברוח דרך הרי הטטרה לסלובקיה, שם פעלו קבוצות פרטיזנים ומבריחים. חלקם הצליחו לחצות את הגבול ולהינצל, אך רבים נורו או נלכדו בדרך. השמועות על בריחה מההרים עברו מפה לאוזן, אך רק מעטים הצליחו לממשה.

💀 חיסול הקהילה והשתיקה שלאחריה

עד סוף שנת 1942 כמעט שלא נותרו יהודים בזקופנה. הקהילה שנבנתה במשך עשרות שנים – נעלמה כליל. מבניה נהרסו, שמות משפחותיה נמחקו מהמרשם, ובית הקברות היהודי נעזב ונשכח. עדים מקומיים סיפרו על מעט יהודים שנותרו ונורו במקום, ללא משפט. לאחר המלחמה, שרדו רק בודדים, שחזרו לזמן קצר כדי לחפש קרובים או שרידים מביתם – אך רובם עזבו את פולין לנצח.

🕯️ השכחה ככאב 

לאחר המלחמה, זקופנה חזרה להיות עיירת תיירות. המבנים שוקמו, הרחובות התמלאו מבקרים – אך ההיסטוריה היהודית כמעט ונעלמה מהשיח הציבורי. במשך עשרות שנים לא הוצב שום שלט זיכרון, לא נערך טקס ולא הוזכרו שמות. רק בעשורים האחרונים החלה התעוררות מחודשת של עניין בהיסטוריה היהודית המקומית – הודות למחקרי שדה, לארכיונים של “יד ושם”, ולעבודתם של היסטוריונים צעירים מפולין וישראל.

Powered by GetYourGuide

תקופת השואה וגורלה של הקהילה היהודית בזקופנה

⚰️ זקופנה בשואה – תחילת החושך

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939 ופלישת גרמניה הנאצית לפולין, הגיעה גם לזקופנה רוח חדשה – קודרת ומאיימת. העיירה, ששימשה עד אז מקום נופש שלווה, הפכה בן לילה למרחב רדיפה והשפלה. חיילים גרמנים נכנסו לעיר מיד לאחר כיבוש קרקוב, והשליטה עברה לידי השלטון הנאצי המקומי. עבור הקהילה היהודית הקטנה של זקופנה, אלו היו הימים הראשונים של סוף.

🛑 גזרות, ביזה ואלימות ראשונית

היהודים היו בין הראשונים שנפגעו מהכיבוש החדש. חנויות יהודיות נבזזו, נכסים הופקעו, והוצבו שלטים האוסרים על "יהודים להיכנס". גברים יהודים נלקחו לעבודות כפייה בהרים – כריתת עצים, ניקוי דרכים והובלת ציוד. צעירים רבים הוכו ברחובות, ולעיתים נאלצו לעמוד שעות בקור כעונש על “עבירות” שוליות. השלטון הנאצי החל להוציא צווים חדשים מדי שבוע, שכל אחד מהם צמצם עוד ועוד את מרחב החיים היהודי בעיירה.

✡️ בידוד והדרה – היהודים הופכים לנעדרים

כבר בשנת 1940 החלו הרשויות המקומיות להפריד את היהודים מיתר האוכלוסייה. נאסר עליהם להיכנס לשווקים המרכזיים, לבקר במרחצאות הציבוריים, ואף ללכת באזורים מסוימים של הרחוב הראשי. ילדים יהודים הורחקו מבתי הספר, ורבים מהיהודים נאלצו לעבור לבתים משותפים ודלים. כל רכושם – כסף, תכשיטים, חפצי ערך – הוחרם לטובת “המנהל הארי” שמונה על ידי הגרמנים. בית הכנסת, שהיה גאוות הקהילה, חולל ונבזז – ספרי התורה נשרפו, וספסלי העץ שימשו כחומר בעירה.

🚶 גירוש ההרים – תחילת הסוף

בשנת 1941 הוחלט על פינוי יהודי זקופנה. בתחילה הועברו חלקם לעיירות סמוכות – נובי טרג וקרוסצ'יינקו – אך בהמשך, רובם נשלחו ברכבות למחנות הריכוז. לפי עדויות ניצולים, חלק מבני הקהילה הובלו לתחנת הרכבת המקומית בליווי שומרים גרמנים ופולנים, משם נשלחו למחנה העבודה פלשוב ולמחנה ההשמדה אושוויץ, הנמצא במרחק של כ־100 קילומטרים בלבד. הגירוש בוצע בקור רוח בירוקרטי – אך עבור תושבי זקופנה היהודים, זה היה חורבן מוחלט של עולמם.

🕯️ סיפורי אומץ וגבורה

לצד הזוועות, נותרו גם סיפורי גבורה קטנים אך משמעותיים. יש עדויות על משפחות פולניות שהסתירו יהודים בבקתות הרריות מבודדות, ועל כפריים שהעבירו מזון ותרופות בחשאי. כמה צעירים יהודים ניסו לברוח דרך הרי הטטרה לסלובקיה, שם פעלו קבוצות פרטיזנים ומבריחים. חלקם הצליחו לחצות את הגבול ולהינצל, אך רבים נורו או נלכדו בדרך. השמועות על בריחה מההרים עברו מפה לאוזן, אך רק מעטים הצליחו לממשה.

💀 חיסול הקהילה והשתיקה שלאחריה

עד סוף שנת 1942 כמעט שלא נותרו יהודים בזקופנה. הקהילה שנבנתה במשך עשרות שנים – נעלמה כליל. מבניה נהרסו, שמות משפחותיה נמחקו מהמרשם, ובית הקברות היהודי נעזב ונשכח. עדים מקומיים סיפרו על מעט יהודים שנותרו ונורו במקום, ללא משפט. לאחר המלחמה, שרדו רק בודדים, שחזרו לזמן קצר כדי לחפש קרובים או שרידים מביתם – אך רובם עזבו את פולין לנצח.

🕯️ השכחה ככאב 

לאחר המלחמה, זקופנה חזרה להיות עיירת תיירות. המבנים שוקמו, הרחובות התמלאו מבקרים – אך ההיסטוריה היהודית כמעט ונעלמה מהשיח הציבורי. במשך עשרות שנים לא הוצב שום שלט זיכרון, לא נערך טקס ולא הוזכרו שמות. רק בעשורים האחרונים החלה התעוררות מחודשת של עניין בהיסטוריה היהודית המקומית – הודות למחקרי שדה, לארכיונים של “יד ושם”, ולעבודתם של היסטוריונים צעירים מפולין וישראל.

הזיכרון, השכחה וההתחדשות היהודית בזקופנה לאחר השואה

🕯️ אחרי החורבן – שתיקה מעל הרי הטטרה

כשאבק המלחמה שקע והעיירה זקופנה החלה להשתקם, שרר שקט כבד. הקהילה היהודית, שהייתה בעבר חלק בלתי נפרד מהמארג האנושי של המקום, לא חזרה עוד. לא היו בתי כנסת, לא חנויות, לא קולות של תפילה או שירה עברית. רק מעט ניצולים שבו לזמן קצר כדי לחפש שרידים — בית, תמונה, חפץ — לפני שהמשיכו דרכם מערבה או עלו לישראל. שנות ה־50 וה־60 היו תקופה של שכחה כמעט מוחלטת. ההרים נותרו יפים כשהיו, אך הזיכרון היהודי נמחק כמעט כליל.

🪦 בית הקברות היהודי – עדות אילמת לעבר שנשכח

בדרום זקופנה, הרחק מעט מהמרכז התוסס, שוכן בית הקברות היהודי — אחד השרידים היחידים לקיום היהודי שהיה כאן. המקום הוקם עוד לפני מלחמת העולם הראשונה ושימש את הקהילה הקטנה לקבורת מתיה. לאחר השואה הוא נותר נטוש במשך עשרות שנים, קבור תחת עשב, טחב ושלג. רק בשנות ה־90 המאוחרות החלו יוזמות מקומיות לנקות את האתר ולהציב שלט זיכרון קטן. כיום ניתן למצוא בו מצבות מעטות, חלקן שבורות, אך רבות מהן נושאות עדיין כיתוב בעברית וביידיש — עדות דוממת לעולם שהיה ונעלם.

✡️ השיקום האיטי של הזיכרון

לאחר קריסת המשטר הקומוניסטי בפולין, החלה גם זקופנה להתמודד עם ההיסטוריה שלה. קבוצות חוקרים, מדריכים מקומיים ואנשי חינוך פולנים החלו לאסוף עדויות, תמונות וכתבים שנשמרו בארכיונים. תלמידים מבתי הספר בעיר נחשפו לראשונה לסיפור היהודי המקומי במסגרת פרויקטים חינוכיים, ולעיתים אף לקחו חלק בניקוי בית הקברות היהודי. גם תיירים מישראל החלו להגיע בהדרגה, חלקם במסגרת מסעות שורשים משפחתיים, אחרים מתוך עניין היסטורי ורגשי.

🕍 יוזמות הנצחה ומורשת

בעשור האחרון קמו כמה יוזמות אזרחיות שנועדו לשמר את הזיכרון של יהדות זקופנה. אחת מהן היא פרויקט מחקר מקומי באוניברסיטת קרקוב, המתעד את חיי הקהילה היהודית בגליציה ההררית, כולל זקופנה. במרכז העיר הוצב לוח זיכרון סמלי לזכר בני הקהילה שנרצחו בשואה, ובמוזיאון ההיסטורי המקומי מוקדשת כיום תצוגה קטנה ליהודים שחיו ופעלו בעיירה. אמנם מדובר בצעדים צנועים, אך הם מסמנים שינוי בתודעה המקומית — הכרה בכך שההיסטוריה של זקופנה אינה שלמה בלי הזיכרון היהודי.

🌄 בין תיירות לזיכרון – זקופנה של ימינו

היום, כשזקופנה מושכת אליה מאות אלפי מבקרים מדי שנה, כמעט שאין מי שיזכיר את עברה היהודי – אלא אם מחפשים אותו במכוון. הרחובות היפים, בתי הקפה, אתרי הסקי והשווקים – כל אלה מספרים סיפור עכשווי של עיירת נופש, אך מאחורי הנוף מסתתר רובד נוסף. כמה מדריכים עצמאיים החלו לשלב ב"שבילי ההיסטוריה" של זקופנה גם תחנות יהודיות, ובתי ספר מקומיים מזמינים ניצולים או חוקרים להרצות על נושא הקהילה. כך, לאט ובזהירות, שב הזיכרון היהודי להרים.

📜 משמעות הזיכרון – בין עבר לעתיד

הזיכרון של יהדות זקופנה הוא לא רק תיעוד היסטורי. הוא מעורר שאלות עמוקות על זהות, שייכות וערכים אנושיים. הסיפור של הקהילה הקטנה הזו הוא סמל לקיום שברירי, אך גם לעוצמתה של רוח אנושית הנאבקת להישמע. כל מבקר בזקופנה – בין אם הוא מטייל בשבילי ההרים או יושב מול הנוף באחת הבקתות – יכול לבחור לראות מעבר לשלג ולנופים: לראות את ההיסטוריה שחיה מתחת לפני הקרקע, ואת האחריות לזכור.

Powered by GetYourGuide

מסלול למטיילים בעקבות הקהילה היהודית בזקופנה

👣 מטיילים בעקבות הקהילה האבודה בזקופנה

זקופנה, שנראית כיום כעיירת נופש הררית שלווה, מזמינה את המבקר בה לגלות שכבה עמוקה יותר של קיום אנושי – מסע בין סמטאות, בתי עץ ופסגות של הרים, שבו אפשר להרגיש את עקבותיה של הקהילה היהודית שנעלמה. מי שמבקש לחוות את העיר מנקודת מבט היסטורית ורגשית, יכול לצאת למסלול הליכה רגוע – “בעקבות היהודים של זקופנה” – מסלול שבו כל תחנה היא עדות לזיכרון.

🕍 תחנה ראשונה – מיקום בית הכנסת הישן

המסע מתחיל באזור שבו עמד בעבר בית הכנסת של זקופנה, לא הרחק מהרחוב הראשי Krupówki. כיום אין מבנה מזוהה, אך המקום מוכר בקרב החוקרים ובקרב המקומיים הוותיקים. אפשר לעצור כאן, להתבונן בהרים המקיפים את העיר, ולדמיין את קולות התפילה שנשמעו כאן מדי שבת – תפילות שעלו מתוך העמק והדהדו אל הרי הטטרה. מומלץ להביא איתך נר נשמה קטן, להדליקו בדממה, ולהקדיש רגע של זיכרון.

🪦 תחנה שנייה – בית הקברות היהודי של זקופנה

בדרום העיר, באזור Nowotarska Street, שוכן בית הקברות היהודי – המקום שבו ניתן לחוש את ההיסטוריה באופן מוחשי. השביל המוביל אליו עובר בין עצים גבוהים וצלולים, שנכנסים לשטח הקבורה מתגלה מרחב שקט שבו ניצבות מצבות עתיקות, חלקן שבורות, אך רובן נושאות כתובות עבריות שנשמרו במפתיע. במקום זה ניתן לקרוא פרקי תהילים או פשוט לשבת על ספסל ולתת לשקט לדבר. חשוב לזכור כי זהו אתר קדוש, ויש לשמור על כבוד המקום.

🏠 תחנה שלישית – אזור המגורים והמסחר היהודי

בין רחובות Kościeliska ו־Krupówki פעלו החנויות היהודיות הראשונות של זקופנה. כאן ניהלו משפחות יהודיות עסקים קטנים – חייטים, סוחרי בדים, בעלי מלונות משפחתיים ואומנים. חלק מהבתים הקיימים כיום עדיין שומרים על הארכיטקטורה המקורית מהתקופה, עם קורות עץ חומות וגגות משולשים, ממש כפי שהיו בראשית המאה ה־20. הליכה ברחובות הללו מאפשרת להבין עד כמה היו היהודים חלק בלתי נפרד מהחיים הכלכליים והתרבותיים של העיר.

🎓 תחנה רביעית – מוזיאון זקופנה והמורשת היהודית

במוזיאון העירוני של זקופנה, השוכן במבנה ההיסטורי Muzeum Tatrzańskie, הוקדשה בשנים האחרונות תצוגה קטנה אך משמעותית ליהדות המקום. בתצוגה אפשר למצוא מסמכים, צילומים ישנים, מודעות מסחריות של חנויות יהודיות, ולעיתים גם עדויות של ניצולים. מדובר בתחנה מומלצת במיוחד למטיילים המעוניינים ללמוד לעומק על חיי הקהילה לפני השואה ועל תרומתה לעיירה. ניתן להזמין במקום סיור מודרך בתיאום מראש.

🌄 תחנה חמישית – נקודת תצפית וזיכרון

התחנה האחרונה במסלול היא Gubałówka Hill – גבעה המשקיפה על כל זקופנה ועל הרי הטטרה המרהיבים. מכאן אפשר להביט מטה על העיירה כולה ולחוש את עומק השינוי שעברה: מהקהילה התוססת שלפני המלחמה, לעיר מודרנית ותיירותית. זוהי נקודה מושלמת לסיים בה את המסלול – מקום שמחבר בין העבר לעתיד, בין כאב לזיכרון, בין הרוח היהודית של פעם לבין הנוף הנצחי של הרי הטטרה.

🧭 טיפים למסע זיכרון אישי בזקופנה

✔ מומלץ להקדיש כחצי יום למסלול כולו, ולשלב אותו בטיול עירוני רגיל.
✔ כדאי להביא נר נשמה קטן או דגלון ישראלי להנחה בבית הקברות היהודי.
✔ לבקר בעונות המעבר (אביב או סתיו), שההמונים פחותים והאווירה מאפשרת התבוננות שקטה.
✔ ניתן לשלב את המסלול עם ביקור במוזיאון השואה בקרקוב או במחנה אושוויץ הסמוך.
✔ כדאי להיעזר במדריך מקומי המכיר את ההיסטוריה היהודית של האזור – כמה מהם אף צאצאים למשפחות פולניות שהצילו יהודים.

✡️ משמעות המסע – לא רק הליכה בזמן, אלא חיבור לנצח

הליכה בעקבות הקהילה היהודית בזקופנה איננה רק מסע היסטורי. זהו מפגש אנושי, רגשי ורוחני עם שכבה סמויה של המקום. הנוף עוצר הנשימה, בתי העץ, הקולות והשקט – כולם הופכים לחלק מסיפור אחד של זיכרון. זקופנה אינה רק יעד תיירותי; היא גם עדות חיה לאובדן, אך גם לתקווה שהזיכרון לא יעלם שוב. כל צעד בשביל הזה הוא מעשה של כבוד – לאנשים, להיסטוריה ולרוח היהודית שחיה כאן פעם.

Powered by GetYourGuide

האם הייתה קהילה יהודית גדולה בזקופנה? מה קרה להם בשואה? יש בזקופנה בית כנסת? כל מה שרציתם לשאול על הקהילה היהודית וההיסטוריה שלה בזקופנה

הקהילה היהודית בזקופנה החלה להתגבש בסוף המאה ה־19, בתקופה שבה הפכה העיירה מאזור הררי שקט למוקד תיירות ונופש ידוע בגליציה. היהודים הראשונים הגיעו ממערב פולין ומקרקוב, כשבידיהם ניסיון במסחר, מלונאות ורפואה. הם הקימו חנויות בגדים, פנסיונים קטנים ומרפאות, ובמהרה הפכו לחלק בלתי נפרד מהמרקם החברתי של המקום. רבים מהנופשים היהודים מקרקוב ולבוב הגיעו מדי קיץ לזקופנה בזכות האקלים ההררי, מה שתרם לצמיחתה של קהילה תוססת, בעלת מוסדות משלה – בית כנסת, בית קברות ומוסדות צדקה. עם הזמן התפתחה גם פעילות תרבותית: שיעורי עברית, שירה, הרצאות, ומפגשים של חובבי ציון. אף שהקהילה נותרה קטנה יחסית (כמה מאות נפשות בלבד ערב מלחמת העולם השנייה), היא ייצגה את רוח היהדות הגליציאנית – מסורתית, חרוצה, שוחרת לימוד וקהילה. זהו היה מקום שבו ההר הפולני והנפש היהודית נפגשו בהרמוניה נדירה.

עם פלישת גרמניה לפולין בספטמבר 1939, נחרץ גם גורלה של הקהילה היהודית בזקופנה. כבר בשבועות הראשונים לכיבוש החלו גזרות אנטי־יהודיות: החרמת רכוש, סגירת חנויות, איסור על תנועה חופשית והשפלה פומבית של גברים יהודים. בית הכנסת נבזז, וספרי התורה נשרפו לעיני הציבור. במהלך השנים 1940–1941 גברו הלחצים, ורבים הועברו לעבודות כפייה בהרים, בכריתת עצים וניקוי דרכים. באביב 1942 הוחלט על חיסול סופי של הנוכחות היהודית בעיירה – רוב בני הקהילה הועברו לגטאות בנובי טרג ובקרוסצ’יינקו, ומשם נשלחו למחנה פלשוב ולמחנה ההשמדה אושוויץ. חלק קטן מהם ניסה לברוח דרך הרי הטטרה לסלובקיה, אך רק מעטים שרדו. עד סוף 1942 כמעט שלא נותרו יהודים בזקופנה. בתי המשפחות עוקלו, ובית הקברות נותר עדות אילמת לעולם שנכחד. אחרי המלחמה שבו רק בודדים, שהבינו כי אין עוד קהילה לחזור אליה.

כן, אך מעטים מאוד. השריד המרכזי שנותר הוא בית הקברות היהודי, השוכן באזור דרומי של העיר, רחוק מהמולת התיירים. זהו מקום שקט, מוקף עצים, שבו שרדו עשרות מצבות – חלקן סדוקות, אחרות שקועות באדמה, אך עדיין נושאות כיתובים בעברית וביידיש. המבנה המקורי של בית הכנסת לא שרד; הוא נהרס בתקופת המלחמה, וחלק מאבניו שימשו מאוחר יותר לבנייה אחרת. עם זאת, תיעוד היסטורי, תמונות ישנות, ומסמכים מארכיונים מקומיים מאפשרים לשחזר את מיקומו ואת מראהו. בשנים האחרונות נעשו מאמצים לשמר את המורשת: תלמידי בתי ספר פולניים ניקו את בית הקברות, והוצב שלט זיכרון סמלי במרכז העיר. גם במוזיאון ההיסטורי המקומי מוקדשת כיום תצוגה קטנה ליהדות זקופנה. למרות שאין כיום נוכחות יהודית פעילה, עצם הזיכרון עצמו – והתשומת לב המחודשת להיסטוריה הזו – הם השרידים החיים ביותר שנותרו לקהילה שנמחקה.

שימור הסיפור היהודי של זקופנה תלוי בראש ובראשונה במודעות, חינוך ותיעוד. ראשית, חשוב להמשיך ולחקור: לאסוף עדויות, מסמכים ותמונות שנשמרו בארכיונים בפולין ובישראל, ולתעד את שמות המשפחות שחיו בעיירה. שנית, יש לעודד יוזמות חינוכיות מקומיות – שילוב תכנים על יהדות זקופנה בבתי הספר, הפקת סיורים מודרכים למבקרים ישראלים ופולנים כאחד, והצבת שלטי הסבר באתרים היסטוריים. שלישית, ניתן לפתח מסלולי תיירות זיכרון, בדומה ל"מסלול בעקבות היהודים של קרקוב", שיכללו גם את זקופנה כחלק מגליציה ההררית. חשוב לא פחות הוא הקשר האנושי – דיאלוג בין תושבי המקום לצאצאי הניצולים, שמאפשר להעניק פנים וסיפור לכל שם. רק באמצעות מפגש בין תרבות, חינוך ותיירות ערכית ניתן להבטיח שהקהילה היהודית של זקופנה לא תישאר רק שורה בארכיון, אלא חלק חי מהתודעה ההיסטורית של המקום ושל הדורות הבאים.

Powered by GetYourGuide
לחזור למשהו ספציפי?
error: Content is protected !!